שולחן ערוך אבן העזר קיז

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קיז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

דין כתובה באשה שאין לה וסת או שאר מומין, ודין קטלנית

ובו אחד עשר סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא

סעיף א

הנושא אשה, ובדקה עצמה ונבעלה, ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד (פירוש הסמרטוט או מטלית שבודקת עצמה בהן) שלה או על עד שלו, אם ארע זה פעם אחר פעם שלש פעמים סמוכות זו לזו, הרי זו אסורה לישב עם בעלה, ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת, ולא תנאי מתנאי הכתובה, שהרי אינה ראויה לתשמיש; ויוציא, ולא יחזיר לעולם. במה דברים אמורים, כשהיתה כך מתחילת נישואיה, ומבעילה ראשונה ראתה דם. אבל אם ארע לה חולי זה אחר שנשאת, נסתחפה (פירוש מן "מדוע נסחף אביריך" (ירמיהו מו, טו), כלומר נפסדה ונאבדה למזלך) שדהו. לפיכך, אם בעל פעם אחת ולא מצא דם, ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל עת תשמיש, יוציא ויתן כתובה כולה, ולא יחזיר עולמית.

הגה: יש אומרים דאם אינו רוצה לישא אחרת, ורוצה לשרות (עם) זו על ידי שליש בשנה אחת, ולא ילך אצלה אלא בעדים, אין צריך לגרשה (בית יוסף בשם תשובת הר"ם, וכן הוא בתשובת הרשב"א סימן תת"ס). וכל שכן אם זינתה תחתיו, דמאיסה ליה, דשרי בכהאי גוונא (שם):

סעיף ב

אשה שנבדקה על ידי נשים, ואמרו שאינה ראויה לאיש, אין לה כתובה ולא תנאי כתובה. ואם הבעל טוען עליה כך, כל זמן שלא נבדקה אינו חייב במזונותיה:

סעיף ג

הנושא אשה סתם, ונמצאו עליה נדרים שנתבארו בסימן ל"ט, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת:

סעיף ד

וכן הכונס אשה סתם, ונמצאו בה מום ממומי הנשים שנתבארו בסימן ל"ט, ולא ידע הבעל במום זה, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת:

סעיף ה

אם יש מרחץ בעיר והיו לו קרובים שם, אינו יכול לומר: לא ידעתי מומין אלו, ואפלו מומין שבסתר, מפני שהוא בודקה על ידי קרובותיו וחזקתו ששמע ונתרצה. ואם אין שם מרחץ, או שלא היו לו שם קרובים, טוען במומין שבסתר. ונכפית לעתים ידועים, הרי הוא כמומי סתר. אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון, שחזקתו ששמע ונתפייס.

המשתנת במטה תמיד, יש אומרים דלא הוי מום (בית יוסף בשם הרשב"א), ויש אומרים דהוי מום (בית יוסף), וכן נראה לי עיקר. טען על אשתו שהיא מצורעת, הוי מום (בית יוסף):

סעיף ו

במה דברים אמורים, במקום שמנהג הנשים להלך בשוק ופניהן גלויות, אבל במקום שאין דרך הבנות לצאת לשוק כלל, ואם תצא למרחץ תצא מתנכרת, הרי זה טוען אפלו מומין שבגלוי. ואם יש שם מרחץ, אם יש לו קרובה אינו יכול לטען, שבודאי הכל רואין אותה ערומה במרחץ. ואם דרכן להתחבא במרחץ, יכול לטעון אף מומין שבגלוי.

ויש אומרים דאפילו אין לו קרובים בעיר, יש לו רעים ובודק על ידי נשותיהם (טור בשם הגאונים):

סעיף ז

כיצד היא טענת המומין, אם היו המומין שנמצאו בה מומין שודאי היה בה קדם שתתארס, כגון אצבע יתרה וכיוצא בו, על האב להביא ראיה שידע הבעל ונתרצה או שחזקתו שידע. ואם לא הביא ראיה, תצא בלא כתובה כלל:

סעיף ח

היו בה מומין שאפשר שנולדו בה אחר האירוסין, אם נמצאו בה אחר שכנסה לבית הבעל, על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה והיה מקחו מקח טעות. ואם נמצאו בה והיא בבית אביה, על האב להביא ראיה שאחר האירוסין נולדו ונסתחפה שדהו.

הגה: ויש אומרים דאם האב טוען ודאי, על הבעל להביא ראיה (המגיד משנה פרק כ"ה בשם הרשב"א). ויש אומרים דאם הגיע זמן לכנוס, אף על פי שלא כנסה, הוי כאלו היתה ברשות הבעל (רבנו ירוחם נתיב כ"ג ח"ה):

סעיף ט

הביא הבעל ראיה שעד שלא תתארס היו בה, או שהודית לו בכך, והביא האב ראיה שראה ושתק ונתפייס או שחזקתו שידע בהן ונתפייס, הרי זה חייב בכתובתה:

סעיף י

בא על אשתו, ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים (פירוש כגון תחת בית השחי ותחת הדדים וכדומה) או בכף הרגל, אין שומעין לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וידע ונתפייס.

הגה: ואם שהה עמה שלשים יום, אינו נאמן לומר שלא בעל (מהרי"ק שורש ק"ה):

סעיף יא

מי שנודע לו שאשתו נכפית, ורוצה לגרשה ואינו משיג כדי כתובתה, כופין אותה לקבל גט ואין בזה משום תקנת רבנו גרשום, ויתן הנמצא בידו לכתובתה, והמותר כשתשיג ידו, ואם תמאן לקבל גט, ימנע ממנה שאר כסות ועונה.

הגה: ודוקא במום גדול כזה שאילו היה באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד, ולא תקן רבנו גרשום שתהא האשה עדיפא מאיש (תשובת הרא"ש כלל מ"ב), אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרשה בעל כרחה, אבל מכל מקום אין כופין אותו להיות עמה, מאחר דמאיסה עליו ורוצה לגרשה ולתת כתובתה (מהרי"ק שורש ק"ז):