שולחן ערוך אבן העזר ו יג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ו · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אשת כהן שאמרה לבעלה: נאנסתי, אע"פ שהיא מותרת לבעלה כמו שנתבאר, הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה, שהרי הודית שהיתה זונה, שאסרה עצמה ונעשית כחתיכה דאיסורא:
מפרשים
(יב) כחתיכה דאיסור': ואם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה מחמת קטטה אמרה כך הוא מחלוקת בין הראב"ד והמגיד משנה (דהראב"ד ס"ל דנאמנת אם נותנת אמתלא לדבריה והמגיד משנה ס"ל דאינה נאמנת אף אם נותנת אמתלא לדבריה עיין בפי"ח מהא"ב):
(כד) נאנסתי: עיין סי' קט"ו וע' במרד' והג"א ולקמן סימן קע"ח, ונראה אם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן בגמ' שם לא פליגי אלא באומרת נאנסתי אם היא נאמנת אבל אם אומרת טמאה נאמנת ועיין בתו' כתובות דף ס"ג ובהרא"ש פ"ב דיבמות ובסי' קט"ו:
(כה) אסורה לכל כהן: היינו לכתחילה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אא"כ מאמין לדבריה וכ"כ ב"ח ואם ע"א אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן ואם היא מודה א"כ היינו הדין שהיא אמרה שזנת' ואם היא שותקת תליא בפלוגת' בי"ד שם אם שתיקה כהודאה דמיא או לא:
(כו) שהרי הודית: כתב הראב"ד אם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אות' נאמנת והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמר' כן כדי לגרש אותה לפי זה אף באשת ישראל שאמרה טמאה אני ונתנה אמתלא זו אינה נאמנת מיהו בשאר אמתלא אף המגיד מודה וכמ"ש בסי' קט"ו אף על גב דהמגיד מדייק דינו דאינה נאמנת מסוגיי' סוף נדרים דתנא שם באומרת טמאה אני אסורה לאכול תרומה ולא חילק בין אם נתנה אמתלא לדבריה או לא משמע לכאורה אף שאר אמתלא לא מהני דאל"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל וי"ל דוקא אמתלא מ"ש הראב"ד דשייך בכל הנשים הקשה למה לא חילק אבל שאר אמתלא ל"ק למה לא חילק ואפשר לדייק מראב"ד שכתב דין זה דמהני אמתלא באשת כהן ולא באשת ישראל פכ"ד ה"א דס"ל דלא מהני מדהפסידה הכתובה לפי דברי' הראשונים כמ"ש בסי' קט"ו:
(כז) שאסרה עצמה: נראה אם נשאת לכהן בניה כשירים דאינה נאמנת לפסול בני' דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם ואם האב אומר דמאמין לדבריה יכול לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לו' בן גרושה היא מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכא ריעותא בפנינו:
שהרי הודית כו' ואפילו אם נותנת אמתלא על מה שהודית דהיינו שלא אמרתי אלא שיגרשני בעלי אינה נאמנת כ"כ המ"מ:
(כג) נאנסתי: ע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח. ואם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן אם אמרה טמאה אני ברצון נמי נאמנת כ"מ מתוס' דכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה מאיס עלי ע"ש ולפי דבריהם אשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון נאמנת ונראה דלא כתבו כן אלא למאן דס"ל דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוצי' והוצרכנו לחלק בין ההיא דג' נשים לאומרת מאיס עלי אבל לדידן דקי"ל דאין כופין אותו להוציא ההיא דג' נשים אפי' באין נוטלת כתובה אינה נאמנת כנה"ג בהגהת הטור וכ"כ מהר"ם די בוטין סי' מ"ג עיין ב"ש. אשה שהודית שזינתה וגם ע"א אומר שהוא זינה עמה אסורה לבעלה תשובת חכם צבי סי' ק"נ.
(כד) שבעולם: היינו לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אלא א"כ מאמין לדבריה. ואם עד אחד אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן. ואם היא מודה אם כן היינו הדין שהיא אמרה שזנתה. ואם היא שותקת תליא בפלוגת' אם שתיקה כהודאה דמיא או לא ב"ש ועיין סי' קט"ו.
(כה) דאיסור': ואם נותנת אמתל' לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה נאמנת. כ"כ הראב"ד. והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמרה כן כדי לגרש אותה עיין ברמב"ם פי"ח מהא"ב וכתב הב"ש מיהו בשאר אמתלא אף המגי"ד מודה דמהני. ואם עברה ונשאת לכהן. בניה כשרים דאינה נאמנת לפסול בניה דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם. ואם האב אומר דמאמין לדבריה יוכל לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה הוא. מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכ' ריעות' בפנינו ב"ש.