חלקת מחוקק על אבן העזר ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר ו |

סעיף א[עריכה]


(א) אין צריך להוציא:    משמע אבל לכתחילה גזרו אף על ספק חלוצה וכ"כ רש"י (יבמות דף כ"ד ע"א) לא גזור רבנן לאפוקי מספק ועיין לקמן סי' ז' סעיף ך':


(ב) אפ"ה פסולה לכהונה:    בהג"ה מרדכי (דף תרס"ב באלפסות הגדולות עם שלטי הגבורים) מביא כמה דעות דכשירה לכהונה וכן הביא ב"י תשובת הרשב"א בסי' י"ג ס"ק ג' שכשרה לכהונה בנתן גט שאינו צריך ע"פ הדין והוא ממש הפך תשובה זו שהביא הרב כאן בשם הרשב"א ויש לחלק:

סעיף ב[עריכה]


(ג) ואם נתן לה גט אסורה:    משמע אפילו אם נשאת תצא:

סעיף ג[עריכה]


(ד) ונשאת לכהן אחר תצא:    ולא חיישינן ללעז הבנים של הראשון (כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה) אתי למימר סמוך למיתה גירשה (גיטין דפ"א ע"א):

סעיף ד[עריכה]


(ה) ואם אין קורין לנתינת הגט כתיבה:    מדברי הרמב"ם (פ"ז מהא"ב שכתב סתם יצא עליו קול פלוני כהן כתב גט לאשתו או נתן גט לאשתו וכו' ולא חילק בין אם קורין באותו מקום נתינת הגט כתיבה) משמע שס"ל שחכמי הגמרא נסתפקו בזה ולעולם חוששין (וע' בר"ן פ' הזורק שתמ' על הרמב"ם למה לא חילק בין אם קורין באותו מקום לנתינה כתיבה):

סעיף ה[עריכה]


(ו) כגון שיצא הקול שקידשה או גירשה על תנאי:    יש לדקדק אם יש קול בקדושין ולא בגירושין מ"מ אסורה לכהונ' מחמת הגרושין כמבואר לעיל בהג"ה סעיף א' ויש לחלק:


(ז) ולא בקדושין חוששין לקול הקדושין:    זה הוא דעת הראב"ד והר"ן אבל הרמב"ן חולק ע"ז ע' לקמן סימן מ"ו ס"ק ד' העתיק הב"י ל' הר"ן בזה שהביא דעות הראב"ד והרמב"ן:


(ח) יצא עליה קול חלוצה:    י"א דלא חיישינן זהו ל' הרמב"ם (פי"ז מהא"ב) והסכים המגיד על ידו וזה לשונו וכבר נתבאר דבספק חלוצ' לא גזרו וה"ה וכ"ש ודאי קול אפי' שהוחזק בב"ד עכ"ל ולפי' זה היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה (שכתבתי לעיל סעי' קטן א') ול' לא חיישינן לא משמע הכי והראב"ד נחלק על הרמב"ם בחליצה ע"ש:

סעיף ח[עריכה]


(ט) כל שאינה בת ישראל:    היינו סיפ' דכ' וכן הגיורת והמשוחררת ולא ידעתי לאיזה טעם כפל דבריו וכן הוא בהרמב"ם (פי"ח מהא"ב):


(י) וי"א שהא על חייבי עשה וכו':    הי"א הוא דעת הרמב"ם /הראב"ד/ (פ"ח /פי"ח/ מהא"ב) ובאמת אין ביניהם מחלוקת לדינא דודאי כ"ע ס"ל דכל הני דחשיב אפילו חלל פוסל לכהונה רק לענין מלקות משום זונה בזה נחלקו על הרמב"ם דס"ל דאסור מקרא אחרינ' (דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשי' כי אם בתולות מזרע בית ישראל (יחזקאל מ"ד) ואינו לוקה מקרא דזונה) וא"כ בחנם הביא הרב לדעה זו בשם מחלוקת מאחר דאין נפקא מינה בזמן הזה לענין מלקות:


(יא) אפי' חייבי לאוין דשאר:    היינו אנוסת אביו או חלוצתו ולר"ת מחזיר גרושתו וסוטה הוי נמי שאר עיין בהחולץ דף מ"ט:

סעיף יג[עריכה]


(יב) כחתיכה דאיסור':    ואם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה מחמת קטטה אמרה כך הוא מחלוקת בין הראב"ד והמגיד משנה (דהראב"ד ס"ל דנאמנת אם נותנת אמתלא לדבריה והמגיד משנה ס"ל דאינה נאמנת אף אם נותנת אמתלא לדבריה עיין בפי"ח מהא"ב):

סעיף יד[עריכה]


(יג) נאסרת עליו מספק:    אבל אם האשה טוענת ברי שקודם לכן נאנס' ס"ל להרמב"ן והרשב"א דנאמנ' דמאחר שטוענת ברי ולא אמרי' דאסורה עליו אלא במכחש' אותו או בשותק' (והמגיד משנה לפי סברתו בדברי הרמב"ם ס"ל אפי' בטוענ' ברי אינה נאמנת עיין בפי"ח מהא"ב בדברי הרב המגיד שהביא שני הדעות והביאו גם הב"י בסי' זה ס"ק י"ט):

סעיף טז[עריכה]


(יד) הרי זו מותרת לכהן:    ולעיל בסי' ד' סעיף ט"ו פסק (דהיכ' שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה וכו') היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה צ"ל דלעיל שאני דהואיל דהכל מרננים אחריה ודיימא טפי והוי כעדים והכא מיירי רק ששני עדים ראו בה דבר מכוער והב"ח כתב דהכא איירי בפנויה ולעיל איירי בא"א ואין דבריו ברורים דהא הכא בא"א איירי (ובאמת לפי מ"ש בטור סתם אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה אין חוששין לה לפוסלה לכהונה ניחא החילוק שמחלק הב"ח) אבל לפי מה שכת' כאן בשלחן ערוך הרב הבית יוסף הכא גם כן בא"א מיירי ועיין בקונטרס אחרון סי' ו':

סעיף יח[עריכה]


(טו) ואם נשאת לא תצא:    כלומר אפילו ברוב פסולים אצלה וכר"ג לא ידעתי מ"ש לאחר זה לדעת י"א ובדיעבד אפילו ברוב פסולים הא גם לדעה ראשונה דינא הכי (ועיין בב"י):


(טז) הואיל והיא אומרת לכשר נבעלתי:    אפי' ברוב פסולין מכשר ר"ג ולאו דוק' במקום קבוע שהוא כמחצה על מחצה:


(יז) אלא א"כ היו שני רובים:    לא ביאר דבריו אם בשני רובים אפי' לכתחיל' תנשא או דוק' דיעבד ועובד' דר' יוחנן בן נורי (פי' דאית' בגמר' מעשה בתנוקת שירד' למלאות מים מן המעיין ונאנסה אמר ריב"נ אם רוב העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה) מיירי בטוענת ברי פי' שנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי וכן פי' הב"י שכן דעת הרמב"ם לחלק בין לכתחיל' לדיעבד (פי' אפי' בשני רובי') אבל המגיד משנה כתב שדעת הרמב"ם שאין חילוק:


(יח) תנשא לכתחילה:    (הוא דעת הטור) והיינו באינה טוענת (שלכשר נבעלתי) דאי טוענת (שלכשר נבעלתי) הא הטור בעל דעה זו ס"ל דבחד רובא סגי (אם אומרת לכשר נבעלתי אפילו לכתחלה):