ט"ז על אבן העזר ו

►| ט"ז • על שולחן ערוך אבן העזר ו |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

אבל גרושה כו' וה"ה ספק זונה וחללה כ"ה ברמב"ם פי' במקום שאין לה מגו כגון בודאי נושבת ע"פ ב' עדים וספק אם היא טהורה וא"ל בספק זה אמאי לא מוקמינן לה אחזקה דכשנולדה לא היתה זונה די"ל כיון שנשבית מסתמא נטמאה כנ"ל:

חומרא בעלמא פסולה לכהונה כו' בב"י סימן ק"ן (צ"ל י"ג) לקמן מביא זה בשם תשובת רשב"א סימן תק"ן וכתב וז"ל וכ"ש זו שיצא עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושין מעליא הוי כו' ואע"ג דלרווחא דמלתא הוציאה בגט נמצאת אתה מצריכו כרוז ואפי' דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דר"פ החולץ עכ"ל משמע מזה דאפי' דיעבד אם נשא כהן יוציא דהא בר"פ אשה שהלך אמרינן ג"כ לחשש זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' ואמרינן שם דמ"ה לא תנשא לעולם ואין לך דיעבד גדול מזה שהרי אין לה תקנה וכמ"ש הר"ן מביאו (ב"י סי' ו') צ"ל קנ"ו לענין אחר וכן משמע לשון רמ"א דנקט פסולה לכהונה משמע אפי' דיעבד אלא שמו"ח ז"ל כתב היכא שנתגרשה מחמת קול בעלמא ואין הגט אלא מחמת חומרא דאם עבר ונשא אין מוציאין ממנו ואין שום ראיה לקולא זו ואין להקל בזה:

סעיף ב

ואם אחר שנתן לה גט כו' כשהמיאון מבטל הגט פי' דגלי עלי' דקטנה היא והגט בטל ואמרינן גגמ' דדוקא אם הראשון שגירשה החזירה ומיאנה מהני זה המיאון לבטל הגט ומ"ה אם ניסת לאחר אחר הגט ומת מותרת לראשון ואין כאן מחזיר גרושתו אבל אם אחר הגט ניסת לאחר ומיאנ' בו לא מהני המיאון הזה לבטל הגט ונשארה עדיין גרושה ואסורה לחזור לראשון כדין מחזיר גרושתו הטעם דדוקא מיאון דידיה מהני אבל לא מיאון דחברי' דאי תאמר דמהני מיאון דחברי' חיישינן מתוך שמכרת הראשון ברמיזותי' ובקריצותי' שמא ירמוז עליה בעלה בעודה תחת השני שתמאן בו ותחזור לו כיון שהוא אוהב' אותו רק שוהא גירשה בע"כ משא"כ במיאון דידיה שהוא רואה שהיא שנאה אותו לא יבא לרמוז לה שתשוב אליו אחר שתנשא לאחר וכתב הרמב"ם דגם לענין כהונה יש חילוק זה דאם מיאנה בראשון הגט בטל ומותרת בכהן ומיאון דאחר לא מהני ונשאר עליה גרושה ואסורה לכהן והטור הקשה עליו דבשלמא לענין שתחזור לראשון יש לטעם לחילוק כמו שזכרנו שלא יבא הראשון לפתות' שתצא מן השני במיאון ע"כ לא מהני המיאון אבל לענין היתר לכהן אין חילוק בין מיאון דחברי' למיאון דידיה וכתב ב"י שדברי הטור דברי טעם הן מ"מ י"ל שלא נתנו דבריהם לשיעורין לומר לענין זה המיאון דחבריה מבטל הגט ולענין זה לא מבטל וכאן בש"ע הביא דעת הטור בשם יש מי שאומר ולא הביא כלל דעת הרמב"ם אע"ג דחביבין עליו דברי הרמב"ם בכ"מ ואף שאיני כדאי להכריע בין שני הרים גדולים אחוה דעתי שהעיקר כדברי הרמב"ם דמן התלמוד אסורה לכהן מטעם גזירה שמא יראו דאשה גרושה היא זאת מדאסרינן לבעלה הראשון מחמת מחזיר גרושתו ועכשיו ניסת לכהן יאמרו גרושה מותרת לכהן וראי' ברורה לזה מדאמרינן ר"פ האשה שהלך דמספק אם צריכה חלוצה לא תחלוץ ולא תנשא לאחר ואמרינן שם שהטעם שמא יתברר אח"כ בעדים שהחליצה היתה בחנם ותהיה מותרת לכהן והעולם יטעו לומר שחלוצה מותרת לכהן ואע"פ שנעשו כרוז שהחליצה היתה בחנם מ"מ שמא לא ישמעו איזה אנשים הכרוז ויטעו להחזיר החלוצה לכהן והנה הדברים ק"ו דמה התם שלפי האמת נתברר בעדים שבחנם חלצה חיישי' להתירה לכהן כ"ש כאן שבאמת הגירושין מועילים שהרי אנו אוסרים אותו להראשון וסברו שגירושין גמורין אע"פ שהיא קטנה מהני בה גירושין כמו שחששו באמת בנתגרשה בקטנותה מהראשון שפסולין מכהונה אע"פ שהכל רואין שהיא קטנה מ"מ חשו בה לכהונה והנה עכשיו אחר המיאון מן האחד נמי יאמרו כן ששם גירושין לא נעקר ממנה וראי' מדאסרינן אותה לבעלה האחר ואם היא תנש' לכהן יאמרו גרוש' מותרת לכהן כי לא ידעו לחלק בטעם ביניהם ע"כ אין היתר לכהן אלא במיאון דהראשון אחר הגט דאז מותרת לחזור להא' וידעו אבל דנעקר ממנה שם גרושה כנלע"ד:

סעיף ד

ואם אין קורין כו' דהכי אמרי' בגמ' שלח לי' רב לשמואל יצא קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושב' תחתיו מהו שלח ליה תצא והדב' צריך בדיקה פירש"י תצא מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאה מאי הי אלימ' דאין מבטלינן קלא או לא והא נהרדעי אתר' דשמואל הוה ובנהרדע' (לא) מבטלינן קלא אלא דאי קרו לנתינה כתיבה כו' והרמב"ם כ' כאן בסתם תצא ולא חילק בין קורין כו' ודבר זה הקשה ב"י ותמה על המ"מ שלא הרגיש בה ומו"ח ז"ל תירץ מה שתירץ והביא בשם חכם א' דרמב"ם לא פירש דברי שמואל שאמר תצא כו' כפי' רש"י דק"ל דא"כ הל"ל איפכא הדבר צריך בדיקה ותצא דהא צריך בדיקה קודם שנוציאנה לפי' רש"י א"ו הפי' כמו בפ' התקבל דף ס"ו דאמר שמואל תצא והדבר צריך תלמוד דפירושו תצא מספק מפני שצריך ללמוד אם הוא כשר או לאו ה"נ קא' תצא מספק משום שצריך בדיקה אם קורין לנתינ' כו' וא"א לעמוד ע"ז וכן למאי דס"ד דמקשן דצריך בדיקה אם נוהגין לבטל הקול אם לאו נמי ה"ק תצא כיון שא"א לעמוד עליו בבירורו היאך המנהג ופריך והא נהרדעי אתרא דשמואל ושם ברור הוא דמבטלין ע"כ ונכונים הם עכ"ל ול"נ דאינם נכונים דמה שהביא ראיה מלשון תצא והדבר צריך תלמוד אשתמיטי' הא דאיתא עוד כהאי לישנ' פעם ג' דהיינו בפ' המגרש דף פ"ט שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא א' וקדשה מהו שלח להו תצא והעמידו (הדבר) על בוריו פי' שיבדוק אחר הקול כו' ואמרי' אח"כ לא מצאו הדבר על בוריו (מהו) אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני כו' הרי לפניך דהך תצא אין פירושו דמכח ספק תצא עכ"פ דהא מסקי' שם דאם לא מצאו בורי' של דבר דמותרת לשני אע"כ דה"ק תצא אלא דתחלה צריך לברר הדבר אם חייב שני לגרש או מותרת לו וא"כ הך תצא אינו תצא עכ"פ אלא אפשר שתצא וה"נ ממש דכוותי' דבכאן והיינו כפירש"י והיינו ממש ההי' דפ' התקבל ששם אמר תצא והדבר צריך תלמוד דמבואר בהדיא דה"ק דעתי שתא אבל קודם שתצא צריך תלמוד אם תצא אם לא וכן פירש"י בהדיא דאין הדבר ברור לדעתי וצריך אני ללמוד מן הגדולים עכ"ל ותו דכיון שאמר צריך בדיקה משמע דאפשר בבדיקה ותו דמה שפירש לדעת המקשן כיון שיש ספק במנהג אם מבטלין תצא מספק וזה ודאי אינו דודאי אזלינן לקולא בספק דהקול אינו אלא חומרא דרבנן ואין איסור אלא במקום שאין מבטלין בבירור וכדי לתרץ דעת הרמב"ם נ"ל דהך מלתא דבדיקה (האיך) (צ"ל הכי) פירוש' דבפ' המניח איתא ג"כ חילוק בן קריאת כד או חביות לענין אם תלוי ברוב אנשי מקום או דוקא כולם והכא לא נתברר אי אזלינן בתר הרוב של המקום ע"כ לא הביא הך בדיקה כלל ואזלינן לחומרא דבדיקה לא מהני כלל (דברי המגיה כ' ב"ש בסק"ח יצא קול פלוני כהן כו' דהאי כהן מיותר הוא עכ"ל ול"נ דאפשר אם יצא הקול בישראל חוששין אח"כ לכהן דשמ' יאמרו גם נתן הישראל הגט ואח"כ נשאה וכהרמב"ם דלא מחלק בין קורין לכתיבה נתינה אם כן יאמרו כהן נשא גרושה אבל בכהן ליכא למיחש לכהן שני כיון דהיתה תחת הראשון בודאי לא נתן לה הגט אחר הכתיבה שהרי לא יצא הקול רק על הכתיבה ואין קורין לכתיבה נתינה וגם מקור מוצא דין זה הוא מגמ' ס"פ הזורק ושם מיירי בהדיא מכאן ואפשר בישראל אין הדין כן דאף במקום שאין קורין לכתיבה נתינה אסורה אח"כ לכהן מטעם שכתבנו דבכהן איכא תרתי לטיבותא דהרי היתה תחת הראשון וגם אין קורין לכתיבה נתינה אבל בישראל אינו אלא חדא לטיבותא דאין קורין לכתיבה נתינה חוששין כהרמב"ם דלא מחלק בין קורין כו' ואם היינו רוצים לומר דמיות' הוא ובטעות הוא טפי היה לנו לומ' כן דברמב"ם הוא בטעות מה שכתב כהן ולא הי' ק' מידי מה שהוקשו הפוסקים עליו למה לא מחלק בין קורין לכתיבה נתינה או לא דה"מ לאוקמי דאיירי בישראל ואין שם חילוק הנ"ל כמ"ש עכד"ה):

סעיף ה

שנתקדשה ונתגרשה בטור כ' ונתגרשה מיד ותמה ב"י בפ' ב"ה ל"ל אך מיד ולכך לא כתבו כאן בש"ע וי"ל דמ"ש הטור פירושו דקול הגירושין יצא ג"כ מיד באותו השעה שיצא קול הקידושין כמש שאח"כ אצל אמתלא אבל באמת הגירושין עצמן היו זמן רב אחר הקידושין וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד:

לאוסר' לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו:

ואם אח"כ נתברר זה קאי אבל הקולות שיצאו אפי' בלא אמתלא:

סעיף ז

כהן שגירש כו' דינים אלו נתבארו בדברינו סי' קי"ח סעיף י"ח ע"ש:

סעיף ח

לפיכך הנרבעת לבהמה כו' עיין בתשובה ר"מ מלובלין בענין ביאה של הרוח שקורין (טראכט) שאינו אוסר אשה על בעלה:

וי"א שהבא על חייבי עשה כו' הקשה הב"י ע"ז מברייתא דקתני פסולה לכהונה יעיין סימן ז' דלק"ם וכן יבמה כו' עשאה זונה פירש דקיימא לן כשמואל דאמר מספקא ליה אם לא תהיה אשת המת החוצה פירושו לא יהיה הויה של קידושין מילא הוה זונה או לא ע"כ צריכה גט מספק וכמ"ש בסי' י"ח וא"כ מש"כ דהוה זונה פי' מצד החומרא נחשבה לזונה ובזה מתורץ קושיות ב"י:

סעיף יג

שהרי הודית כו' ואפילו אם נותנת אמתלא על מה שהודית דהיינו שלא אמרתי אלא שיגרשני בעלי אינה נאמנת כ"כ המ"מ:

סעיף יד

או אחר הקדושין וכ' ב"י ואם קידש ובעל מיד נראה שאפילו אשת כהן מותרת דהא ודאי כיון דתחתיו לא נבעלה שרי' כו' ונראה דהה לבא עלה לאחר זמן ועדים מעידין שלא נפרשה מהם בכל אותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו אשת כהן שרי' עכ"ל ונר' דהך בתרייתא מיירי שחשודה היא בעיניו והושיב לה בכוונה שומרים לעיד עליה משא"כ בלא"ה אלא שעדים מעידין עליה שלא נבעלה ודאי לא מהני עדותן דמלתא דלא רמיא עליה דאינשי לא דמי אנפשה ואפשר שטועים וסבורים כן דדוקא בשבויה מהני אפילו ע"א שלא נטמאה כיון שנשבעית יש עליה איסור מסתמא ע"כ אותו שמעיד ע"ז הוא מתכוין לראיה ולהעיד ידיעה נאמנת משא"כ בהך אשה דמי יודע שתצטרך לעדות אח"כ וא"כ אין כאן עדות נאמנת והראיה ממ"ש הרא"ם בתשובה כלל נ"ט סימן א' ורמ"א מביאו בח"ה סימן כ"ט דאותו שמעיד על שום דבר ואומר שפלוני היה עמו ואותו פלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי היה בשעת עדות ע"כ וק"ו כאן שאין אדם מדקדק לראות אחר אשה אם היא זונה או לאו א"ו כדפרישית (הנה וקשה לי אף ביחוד עדים מתילה לא מהני לזה כדאיתא להדיא בגמרא (דף ו' פ"ב) דיחדו לה פרחי כהונה ללוותה ואפ"ה משני שם בגמ' כגון שנצרכה לנקבי' דאטו פרחי כהונה בכיפי תלי' וא"כ א"א להעיד ע"ז ודוק:

(כ"ד הק' ארי' יהודה ליב) (דברי המגיה ואין זה אפילו ריח קושיא דהתם לא מיירי שייחדו לשמרה ולא רמי אנפשייהו לשמרה כשצריכה לנקבי' עכד"ה):

סעיף טז

אין חוששין לה הטעם שמא פריצתה הוא דחזו לה ששחקה בשוק עם גוי ועבד או מיעך לה בין דדיה ועיין מ"ש סימן ד' סעיף ט"ו:

סעיף יז

שחכמים עשו מעלה ביוחסין זו דעת הרמב"ם ותמיה לי טובה דלפ"ז החמירו אף אם אומרת לכשר נבעלתי משום מעלת יוחסין וא"כ אמאי פרכינן בגמ' ומי בעינן תרי רובא והתניא ט' חניות כו' פי' דסגי בחד רוב ומשנינן דמעלה עשו ביוחסין ה"ל להקשות טפי והא אילו חד רובא לא בעינן דקי"ל כר"ג להכשיר ואפילו ברוב פסולים אצלח ותו דגם לפי התרצן משמע דמעלת יוחסין צריך תרי רובא אבל בחד רובא בעינן עכ"פ חד רובא כההיא ט' חנויות וזה אינו למאי דקי"ל כר"ג ואפילו ברוב פסולים אצלה בשלמא להר"ן והטור שס"ל באומרת לכשר נבעלתי א"צ רוב כלל כר"ג והך סוגיא דמעלה עשו ביוחסין מיירי שאינה אומרת כלל ואז צריך אפילו תרי רובי אתי שפי' אבל להרמב"ם וכפי מה שפי' בו ב"י קשה טובא וצ"ע:

סעיף יח

וסתמא נמי כו' זה דעת הטור דגורס כגי' שלנו ל"צ דאזל' לגבייהו כו' פי' דבודאי אזל' לעיר אז הוה קבוע ואין אלא חד רובא דאנשי סיע' משמע מסתמא לא מחמרינן לומר שמא הלכה לשם אלא יש שם גם רוב העיר והטעם כיון דעכ"פ יש חד בבירור ורוב השני הוא ספק לא גזרינן כאן משום רוב העיר גרידא כיון דברוב עיר נמי יש ספק ולא גזרו משום רוב עיר אלא משום רוב עיר (צ"ל סיעה) שבודאי יש שם קבוע (דברי המגיה זה שהגיה במקום תיבת עיר צ"ל סיע' לא יפה הגיה אלא הכי פרושו הא דאמרו דרוב א' לא מהני היינו אם רוב העיר או קבוע בודאי אבל בספק קבוע הוה כב' רובי וק"ל עכד"ה) והב"י כ' דטעם הקול' משום דאין כאן חומרא אלא מחמת יוחסין וא"צ לזה אלא אף לחומרא דיחסין מותר בזה כמ"ש. כתב ב"י בשם הר"ן במקום שאם ניסת לכהן דלא תצא בדעבד וכן נמי נאמנת להכשיר העובר לפי שלא נחמירו בו כלל שאם היו מחמירין בו לבא בקהל לא היה בו תקנה ולפיכך דין הולד כדין האשה שניסת כו' עכ"ל מבואר דכמו שלענין האשה עצמה שנאמנת לכהן בדעבד כן הדין בבתה לכתחילה להנשא לישראל אפילו לכתחילה ברוב פסולים לבא בקהל כיון דא"א בע"א אבל להנשא הבת שלה לכהן ודאי אסורה לכתחילה כמו אמה. כהן שבא על פנוי' וילדה בן והוא מודה כשר הבן לכהונה ולא מפסל בשביל שאין זרעו מיוחס אחריו ב"י בשם תשובת הרא"ש: