שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק טז
פרק טז[עריכה]
והיכא דנמצא עכשיו גדול מחזיקין אותו בגדול למפרע משעה שהגיע לשנים, כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ג, ע"ש שהביא ראיה מסוגיא דב"ב דף קנ"ד שאמר ר' עקיבא סימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה, דמשמע שאם היה חי היה מועיל בדיקה, ואמאי ניחוש שמא השתא הוא דהביא, אלא ודאי אמרינן מדהשתא גדול, למפרע הוא גדול משעה שהגיע לכלל שנים.
ועוד הביא ראיה מדאמר שמואל בודקין לקידושין ולגירושין כו', אלא להכי מהני בדיקה דאם נמצאו שערות ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר שאינה צריכה גט משני, ואם לא נמצאו שערות צריכה גט משניהם דחיישינן שמא נשרו, ופירש ר"י וכו', אבל הכא כיון שהגיע לכלל שנותיו, ודאי אית לן למימר כיון שלאחר קידושין מצאו שערות חזקה דגם בשעת קידושין היו, כל זה פי' ר"י, וכ"ש אליבא דהלכתא דקיי"ל כרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו, עכ"ל [הרא"ש].
והיינו אפילו לדידן דלא ס"ל כר' נתן דאזיל בתר השתא, אבל אם נמצאו לו שערות אזלינן בתר השתא ואפילו לאפוקי ממונא, דראיית הרא"ש סו"פ מי שמת דף קנ"ד שם הוא למ"ד נכסי בחזקת יורשין קיימי, לית ליה דר' נתן למיזל בתר השתא לאפוקי ממונא, ואפ"ה לענין גדלות אזלינן בתר השתא, דאם היה חי היה מהני בדיקה להחזיקו כגדול למפרע, ומשום דמסייע ליה חזקה דרבא דמשהגיע לכלל שנים מסתמא היה לו שערות, ואע"ג דבהאי דר' נתן נמי איכא רובא דבריאים דמסייע ליה ואפ"ה לא אזיל ר' נתן בתר השתא אם עכשיו בריא, היינו משום דנהי דרוב בחזקת בריאים, מ"מ כיון שהחולי מצוי לא סגי שלא היה חולה פעם אחת, איתרע חזקת בריאים דידיה ומצי טעין שכ"מ הייתי, ועמ"ש לעיל שמעתא ג' פי"א בשם הר"ן בתשובה במקוה שהוחזקה להיות מימיה נפחתין, אבל חזקה דרבא נהי דמצוי ג"כ שלא יהיה שערות כשהגיע לשנים, מ"מ כיון דבהאי גברא לא איתרע חזקה, לרבא אמרינן מדהשתא גדול, למפרע נמי גדול כיון דחזקה דרבא מסייעו, ועדיפא נמי מהרי בוגרת לפנינו וכמ"ש הרא"ש בתשובה, דאפילו לשמואל דלית ליה הרי היא בוגרת לפנינו.
וטעמא נראה משום דאיתא שם בפרק עשרה יוחסין דף ע"ט בפלוגתא דרב ושמואל בהרי בוגרת לפנינו, לימא רב דאמר כר' נתן ושמואל דאמר כר' יעקב כו', אמר לך שמואל אנא דאמרי כר' נתן, עד כאן לא קאמר ר"נ אלא דכו"ע בחזקת בריאים ואיהו מפיק נפשיה מחזקה ע"ש, וא"כ ס"ל לשמואל דיומא דמשלם שית לאו רוב הוא כל כך כמו רובא דבריאים, אבל בחזקה דרבא הו"ל ספק הרגיל טפי, ומשו"ה לשמואל נמי ס"ל דאם נמצא עכשיו גדול מחזיקין למפרע בגדול, משו"ה קאמר שמואל בודקין לקידושין, זה המתבאר בטעמא דהרא"ש, וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' ל"ה לענין עדות דאם נמצא עכשיו גדול מחזיקין אותו בגדול למפרע, ע"ש.
אמנם בחידושי הרמב"ן נראה דפליג בזה, ע"ש בסוגיא דפרק מי שמת דף קנ"ד וז"ל, שמכר בנכסי אביו ומת, פירוש מת מיד, שאם היה חי אין בדיקתו ללקוחות ראיה שמא אחרי כן הביא סימנין, והיינו דקאמרי קטן היה בשעת מיתה עכ"ל, ומבואר מדבריו דאפילו נמצאו לו שערות אין מחזיקין אותו בגדול למפרע עכ"ל, וכבר כתב הב"י באה"ע סי' מ"ג אחר שהביא דברי הרא"ש הנזכרים כתב בשם מורו הר"י בי רב שהרשב"א והר"ר דוראן חולקין בדבר וכתבו שצריך שיעידו עדים שששה חדשים היו לה ב' שערות, כדאמרינן אין בין נערות לבגרות כו', וכל זמן שלא יעידו על זה, אפילו תהא בת ט"ו שנה היא בספק קידושין, ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם, ועיין חידושי הרשב"א פרק מי שמת עכ"ל. והוא מחידושי הרמב"ן הנזכרים פרק מי שמת.
והנה גם לשיטת התוס' צריך לפרש שמכר מנכסי אביו ומת דהיינו מת מיד, דהא בתוס' שם הקשו למה יש לנו לומר שהיה קטן הא חזקה שהביא שערות משום חזקה דרבא, ותירצו דמיירי שנבדק אחר שהיה גדול ולא היו לו שערות ולכך חיישינן שמא עדיין קטן היה ע"ש, וא"כ תיקשי מה מהני בדיקה שנמצאו לו שערות, ניחוש שמא השתא הוא דהביא, ולמה היה צריך ר"ע לומר סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה, הא אפילו היה חי לא מהני דניחוש שמא השתא הוא דהביא, ואי משום דאמרינן מדהשתא גדול למפרע נמי גדול, דהא בסוגיא שם ס"ל דלא כר' נתן דאזיל בתר השתא וכמ"ש, אלא משום חזקה דרבא אמרינן מדהשתא גדול למפרע נמי גדול, וכיון דנבדק אחר שהיה גדול ולא נמצאו לו שערות תו ליתא לחזקה דרבא, דהא חזינן שזה לא הביא שערות בשנים, וא"כ מנא ידעינן שהיה גדול למפרע, אלא ע"כ צריך לפרש דמת מיד, וכיון דגם לשיטת התוס' צריך לפרש במת מיד, א"כ אזיל ליה ראיית הרא"ש מהך דפרק מי שמת, ודוק.
אך קשה לי במה שהעידו בשם הרשב"א נמי דסובר דאין מחזיקין אותו בגדול למפרע, מהא דאמרו ביבמות דף ל"ד בשופעת מתוך שלש עשרה לאחר שלש עשרה לחיובי אינהו, ופירש"י דמשכחת לה כגון שנולדו הזכרים בא' בתשרי והנקיבות ג"כ בא' בתשרי לשנה הבאה, וביום תשלום י"ב לנקיבות שהם י"ג לזכרים מסרו הקידושין שיחולו ליום המחרת כשכולם נעשו גדולים כו', נמצא שהנדות והקידושין חלין בבת אחת, וכתב עלה הרשב"א בחידושיו וז"ל, הקשה עליו הרמב"ן דהא אין נעשין גדולים בשנה בלבד אלא א"כ הביאו שערות לאחר הפרק, ואפילו הביאו קודם הפרק ועודם בו לאחר הפרק שומא בעלמא נינהו, וכיון שכן היאך אפשר לצמצם שיבואו כולם כאחת, ולי נראה דאי מהא לא תיקשי לרבינו ז"ל, דאפשר לאוקמה כגון שהביאו כולם באותו יום ומסתמא אמרינן מדהשתא גדול מצפרא נמי גדול הוא, כדאמרינן פרק עשרה יוחסין, קידשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי בוגרת לפנינו כלומר ואין חוששין לקידושי האב כלל, ושמואל אמר חוששין לקידושי שניהם, ואוקי פלוגתייהו בהאי יומא דמשלם שית דבין נערות לבגרות, וטעמא דרב מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת וסומכין על חזקה להקל ולהתירה לשני בלא גט, וקיי"ל כרב כדאיפסקא הלכתא התם בהדיא, ה"נ כשבדקנום בסוף היום ונמצאו גדולים, דבכל חד וחד אמרינן מדהשתא גדול מצפרא נמי גדול ומביא קרבן ונאכל עכ"ל [הרשב"א], ומשמע להדיא דס"ל להרשב"א דאם נמצא גדול מחזיקין אותו בגדול למפרע.