שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק טו
פרק טו[עריכה]
מיהו נראה לענ"ד דאפילו נימא דחזקה דרבא מילתא היא, מ"מ בנבדקה ולא נמצאו שערות, לומר מסתמא נשרו מחמת חזקה דרבא וכמ"ש מוהרי"ט סי' מ"א שם, ודעתו דרגילות בכך שנשרו מחמת הרחיצה וכיוצא ע"ש, לענ"ד זה לא אמרינן, דודאי כל שלא נמצאו שערות לפנינו מידי ספיקא לא נפקא אם נשרו או לא.
וראיה מהא דאיתא פ"ק דיבמות דף י"ג [א] בהא דאמר רב זביד אין בנים בלא סימנין, ופריך וליבדקי', ומסיק דאפילו למ"ד לא חיישינן שמא נשרו, מחמת צער לידה עבידי דנתרי, וכתבו תוס' שם דלרב זביד למכות ולעונשין ספיקא הוי ע"ש, הרי דאפילו בצער לידה דשכיחי יותר דנתרי, דהא אפילו למ"ד לא חיישינן שמא נשרו, מחמת צער לידה עבידי דנתרי, ואפ"ה מידי ספיקי לא נפקא. ואפשר דהתם כיון דמיירי תוך הזמן וליכא ראיה אלא על ידי הבנים דהרי הוא כסימנין, משו"ה מידי ספיקא לא נפקא, אבל היכא דהגיעה לכלל שנים, אפילו ליכא שערות לפנינו אמרינן מסתמא נשרו ומחמת חזקה דרבא.
אמנם בעיקר מחלוקת שבין מוהרי"ט ודעמיה, הלוא הוא מוהר"ם קאשטאליץ שם, דלדברי מוהר"ם ס"ל בבעל דספק נשרו אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה הו"ל ודאי קטנה, ולדברי מוהרי"ט אדרבא מן התורה הו"ל ודאי גדולה דמסתמא נשרו, ומדברי הרב המגיד למדנו לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא דספק נשרו הו"ל ספיקא דאורייתא, ע"ש פי"א מגירושין [הל' ה'] וז"ל, וממה שאמרו חוששין שמא נשרו דן אותה רבינו כספק מקודשת מן התורה עכ"ל, הרי מבואר דספיקא הוי והוא ספק דאורייתא, אלא דזה בנבדקה ולא נמצאו שערות, אבל אם לא נבדקה, בזה מצינו למימר דחזקה דרבא מילתא כיון דליכא ריעותא לפנינו, וכן משמע מדברי לחם משנה שם ע"ש. איברא מדברי הטור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה משמע דחזקה דרבא נמי אינו אלא ספיקא, מדכתבו שם קטן פסול להעיד עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שנים גמורות, ומשמע דקודם בדיקה פסול להעיד ולא אמרינן ודאי גדול ע"י חזקה דרבא, ומוכח דחזקה דרבא אינו אלא להחמיר למיאון וכמ"ש בפ"י ע"ש.
וכן נראה אחר העיון, כיון דמוהרי"ט נמי לא עשה לחזקה דרבא כודאי ממש, כיון דמבואר להדיא בש"ס בבעל דאיכא ספיקא דאורייתא, ואפילו למ"ש דהיכא דלא נבדקה עדיף כיון דליכא ריעותא, מ"מ כיון דמוהרי"ט לא אתי עלה בתורת ודאי אלא משום דקרי לה ספק הרגיל, וראייתו מהא דאשכחן דהקילו בספק הרגיל בשפחתו של מציק ברמון שהטילה נפל לבור וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם, וכתבו תוס' דגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל, וכן בכמה דוכתי, הובאו דבריו לעיל פרק י"ד ע"ש.
ומשם מוכח להיפוך, דהא מסקינן שם דאין ספק מוציא מידי ודאי, והיכא דודאי ראתה מי יימר דטבלה הו"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי, ופריך והתניא מעשה בשפחתו של מציק ברמון כו' וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצוין שם, והא הכא דודאי הטילה נפל, ספק גררוהו ספק לא גררוהו, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי, ומשני לא תימא נפל אלא כמין נפל דה"ל ספק וספק, ואבע"א כיון דחולדה וברדלס מצוין שם ודאי גררוהו. ומפרשי תוס' שם כל הסוגיא בספק הרגיל וס"ד דבספק הרגיל מוציא מידי ודאי ע"ש, והרי מסקנת הש"ס דאפילו ספק הרגיל אינו מוציא מידי ודאי, וא"כ חזקה דרבא נמי כיון דאינו אלא ספק אלא דקרי לה ספק הרגיל, והרי מבואר דאפילו ספק הרגיל אינו מוציא מידי ודאי, וא"כ ה"ה בודאי קטנות, דהא עד השתא בחזקת קטנות היא, אין ספק שערות מוציא מידי ודאי קטנות ואפילו ספק הרגיל. ועיין שמעתא ג' פ"י ושם מבואר דחזקת קטנות חזקה שלימה היא כמו כל החזקות אף ע"ג דעשויה להשתנות, ונשים דנאמנות לאחר הפרק, כיון דעכ"פ חזקה דרבא הו"ל ספק הרגיל, סמכו בזה להאמין לנשים.
ובזה ניחא ליישב מה דקשיא לן במופלא הסמוך לאיש לשיטת רש"י ותוס' דהוא סמוך לשערות ולוקין על הקדשו ונדרו, ומי יימר דאייתי שערות בשנות י"ג, ע"כ משום דמסתמא יבואו שערות בזמנו ומשום חזקה דרבא, וא"כ מוכח דחזקה דרבא ודאי היא ועיין [[מ"ש פ"י.
ולפי מ"ש דחזקה דרבא הו"ל ספק הרגיל שיבואו השערות בזמנו, אלא דאפ"ה לענין קידושין ולענין עדות לא סמכינן בהו על ספק הרגיל, משום דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי קטנות, ואמרו בש"ס [גיטין] פ"ב דף כ"ח שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן, ופירש"י שמא מת לא חיישינן דאוקי ליה אחזקתיה שהניחו חי, אבל זה שנתן גט ע"מ שיחול שעה אחת סמוך למיתתו, לשמא ימות מיד ודאי חיישינן דלא מרע לחזקה בהך ע"ש, ומשו"ה כשהגיע שנת י"ג ואנו מסופקים אם הביא שערות לא אתי חזקה דרבא ומוציא מידי ודאי קטנות, והיינו אין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש דחזקה דרבא אינו אלא ספק הרגיל, אבל מופלא הסמוך לאיש דאמרינן מסתמא יבואו לו שערות בזמנו שפיר סמכינן על ספק הרגיל, דכה"ג לא מרע לחזקה ולא שייך ביה אין ספק מוציא מידי ודאי, כיון דגם עכשיו קטן הוא, שפיר סמכינן על חזקה דרבא, ודוק.
ותוס' שכתבו בנדה דף מ"ו משום דאזלינן בתר רוב שמביאין שערות בזמנן, לאו דוקא רוב, אלא משום חזקה דרבא דהו"ל ספק הרגיל קרי ליה הכי, אבל רובא לא הוי וכמבואר במוהרי"ט דלא קרי ליה אלא ספק הרגיל. ובתוס' נדה דף מ"ה שם ד"ה לנדרים כתבו שם במופלא הסמוך לאיש דמסתמא יביא שתי שערות בזמנו כדאמר רבא לקמן חזקה הביאה שערות ע"ש, ולישנא דמסתמא יביא שתי שערות ולא כתבו מטעם רוב, משמע כדברי מוהרי"ט, דהוא משום ספק הרגיל, אלא דכשהגיע זמנו, ספק הרגיל אינו מועיל לעשותו גדול משום דאין ספק מוציא מידי ודאי קטנות, אבל בסמוך לאיש שפיר סמכינן על ספק הרגיל דלא מרע לודאי בהכי, כיון דעכשיו נמי קטן הוא וכמ"ש.