משנה שבת א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק א · משנה ח | >>
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן
- וְלֹא כֵּלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי,
- אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם.
- וּבְכֻלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשֶּׁמֶשׁ:
בית שמאי אומרין:
- אין נותנין עורות - לעבדן,
- ולא כלים - לכובס נוכרי ,
- אלא - כדי שייעשו מבעוד יום.
- ולא כלים - לכובס נוכרי ,
- אין נותנין עורות - לעבדן,
- ובכולן -
- בית הלל - מתירין עם השמש.
עבדן - מעבד העורות.
וכובס - הוא מכבס יריעות בגדי פשתן, ונקרא בלשון חכמים "קצר", וגם כן בלשון ערבי "קצאר":
לעבדן - מעבד העורות:
מתירין עם השמש - בעוד שהחמה על הארץ קודם שתשקע:
בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן וכו'. הך פלוגתא בין לבית שמאי בין לב"ה איצטריך לבית שמאי לומר דבכדי שיעשו מבעוד יום מיהא שרי בין קצץ בין לא קצץ שאע"פ שלא נעשו מבעוד יום כיון דאיכא שהות אינו נראה כשלוחו וקמ"ל נמי דכי אית להו לב"ש שביתת כלים ה"מ שלא יעשה הכלי מלאכה אבל בכלים המקבלין מלאכה כגון עורות הנעבדין וכלים המתכבסים לית להו שביתת כלים ולב"ה נמי איצטריך דאף ע"ג דבכלי של ישראל קא טרח נכרי בשבת שרי. הר"ן:
ובכולן. כלומר בכולן דתנן בית הלל מתירין שריית דיו וכו'. וכ"כ בתוספות בסוף פרק כירה דשריית דיו וסממנים ופריסת מצודה מתירין בית הלל עם השמש והיינו נמי דבכולהו פירש הר"ב מבעוד יום דהיינו עם השמש. ועיין מ"ש בס"ד במשנה י':
מתירין עם השמש. גם בזה כתב הרמב"ם פרק ששי מהלכות שבת בכדי שיצא בהם מביתו וכו' והוא נכון בטעמו דלעיל:
(לב) (על המשנה) עורות לעבדן. לב"ש איצטריך לומר דבכדי שיעשו מבע"י מיהא שרי בין קצץ בין לא קצץ שאע"פ שלא נעשו מבע"י כיון דאיכא שהות אינו נראה כשלוחו וקמ"ל נמי דכי אית ליה לב"ש שביתת כלים ה"מ שלא יעשה הכלי מלאכה אבל בכלים המקבלין מלאכה כגון עורות הנעבדין וכלים המתכבסים לית להו שביתת כלים ולב"ה נמי איצטריך דאע"ג דבכלי של ישראל קא טרח א"י בשבת שרי. הר"נ:
(לג) (על המשנה) ובכולן. כלומר בכולן דתנן ב"ה מתירין שריית דיו וסממנים וכו' מתירין ב"ה עם השמש. תוספ':
(לד) (על המשנה) עם השמש. בכדי שיצא בהן מביתו כו' הר"מ. והוא כטעמו דלעיל:
בש"א אין נותנין עורות לעבדן וכו': ומצאתי מנוקד במשנת ה"ר יהוסף ז"ל לעבדן הבית בדגש והוא תימה בעיני [אין אנו יודעים תמיהתו. כפי הנראה ס"ל להר"ש עדני כי קריאת התואר התמידי עַבְּדָן (לאיש הַמְעַבֵּד את העורות) היא בב' רפויה ולא כמו שאנו נוהגין לקרות בב' דנושה כמו קַפְּדָן כשהוא בא כאן לדעת הר"י לעַבְּדָן (בב' דגושה) אזי הוא שם הפועל בנו"ן לכנוי רבים והכונה לעבד אותן ודבר זה אינו נכון מטעם שכתב התפא"י. ואולי בא הר"י להוציא מנוסחת כי"ק ע' ש"י.]:
ובכולן ב"ה מתירין עם השמש: כלומר שריית דיו וכל הני דתנן בהו ב"ה מתירין היינו עם השמש. וצ"ע מ"ש דהכא תני עם השמש טפי מכל שאר דוכתי דקתני עם חשיכה ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ' ששי קודם חשיכה וכתב עליו מגיד משנה ומ"ש רבינו קודם חשיכה ובמשנה עם השמש לפי שכבר באר שמשתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים הוא בין השמשות שהוא ספק חשיכה ע"כ. ופירשו בתוס' ודוקא בשקצץ וכדאמרינן בגמ' גבי אגרות וב"ש אסרי אע"פ שקצץ וכתב הר"ן ז"ל ומסתברא לי דכל שקצץ אע"פ שעשה הנכרי מלאכה בשבת מותר ללבוש ישראל הכלים בשבת עצמה ול"ד להא דאמרינן פ' כל כתבי נכרי שהדליק את הנר שאם בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו דהתם משום דנכרי אדעתא דישראל קעביד אבל כל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד ושרי לישראל להשתמש אפי' בשבת ע"כ:
יכין
בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן: *(גערבער) [דא"א לפרש "לעבד אותן". דכובס דסיפא מעיד על עבדן דרישא]. והך בבא בין לבית שמאי בין לב"ה אצטריך. דלבית שמאי קמ"ל דלאו דוקא מצודות. וכדומה. שהכלי עושה מלאכה. ס"ל לב"ש שביתת כלים. אלא אפי' כלים לכובס ועורות שהכלי רק מקבל מלאכה. אפ"ה ס"ל דיש בהן משום שביתת כלים. ולב"ה קמ"ל אע"ג דבכלים לכובס ועורות. בשל ישראל קטרח עובד כוכבים בשבת. אפ"ה שרי [ר"ן]:
ולא כלים לכובס עובד כוכבים: [*גם על עבדן קאי]:
ובכולן בית הלל מתירין עם השמש: ר"ל כל הנך שהתירו ב"ה במשניות דלעיל. לא התירו רק בעוד יום. והכי קיי"ל. וה"ה בנותן אגרת לשליח עובד כוכבים. או בנותן מעות לקנות סחורה או שנתן סחורה למכרה בבית עובד כוכבים שרי. רק שלכל הנ"ל צריך ז' תנאים ועי' בכלכלת שבת בכללי מסירת דבר מע"ש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת