ש"ך על יורה דעה קסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קסא |


סעיף א[עריכה]


(א) כל דבר כו' יש מחלוקת בין הפוסקים אי שייך רבית בהלוואת קרקע וכתב הב"ח דיש להחמיר וכן נראה דעת המחבר והרב.


(ב) ואפילו בפחות כו' עיין פרישה.


(ג) אבל אין מוציאין אותו בדיינים נראה דאפילו הדיינים רוצים להזדקק לישב בדין אין מוציאין אותו ודלא כהעט"ז שכתב הטעם משום שאין בית דין נזקקין לפחות מש"פ כדאיתא בח"מ סי' ו' ע"כ ועוד דהא כתב המחבר שם דגומרין אפילו בפחות מש"פ ע"ש.

סעיף ג[עריכה]


(ד) אבק רבית כו' נראה דוקא א"ר לכ"ע אבל היכא דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א"ר או ר"ק אין מוציאין מהלוה אי תפס וע"ל סוף סי' קע"ז.

סעיף ד[עריכה]


(ה) לא אמרו כו' כתב ב"י בשם בה"ת דכל א"ר דבשטרא מנכינן ליה ולא מגבינן ליה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כו' ע"כ וכן הוא לקמן ר"ס קע"ז סעיף קטן ב' ובתשובת רבי אליהו בן חיים סימן קי"ג.


(ו) או בדיין ישראל שטעה כו' וה"ה אם פסקו לו לשלם מחמת שלא היה לו ראיה ואחר כך בירר בראיה שרבית הוא וכל כיוצא בזה.

סעיף ה[עריכה]


(ז) ומכין אותו כו' כדין שאר מצוות עשה דכתיב וחי אחיך עמך.


(ח) אבל אין ב"ד כו' נראה דאם כבר החזיר הרבית ע"פ ב"ד או מעצמו ואח"כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו דהא ה"ל גזל וכן אם מתחלה לקח ר"ק בע"כ של לוה נ"ל.


(ט) על חצרו כו' ע"ל סימן קס"ו.

סעיף ו[עריכה]


(י) אלא אם כן כו' שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם ועי' בתשובת מהר"ר יוסף כהן מקראקא סימן ס"א.


(יא) דבר מסוים כתב הפרישה דל"ד אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו כו'.

סעיף ז[עריכה]


(יב) מעצמו אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע"כ.


(יג) אין מקבלין ממנו כתב הריב"ש דמכל מקום הם חייבים להחזיר לצאת ידי שמים והביאוהו האחרונים ועי' בח"מ ר"ס שס"ו.

סעיף ח[עריכה]


(יד) אע"פ שנעשה באיסור כו' ע"ל סוף סי' קע"ה ובח"מ סוף סי' ר"ח.

סעיף ט[עריכה]


(טו) צריך להחזיר לו הכלי דוקא ולא תמורת כספו דלא לימרו גלימא דמכסי ביה גלימא דרביתא הוא.

סעיף י[עריכה]


(טז) מוציאין ממנו כו' כתב ב"י שהרשב"א בתשובה נסתפק אילו אומר לו אתן לך י"ב דינרים רבית ע"מ שחצרי שאינה נשכרת אלא בי' תשכור אותו בי"ב דכי מפקינן מיניה לא מפקינן אלא י' דהא בעיקר התנאי לא היה יכול זה לקבל כ"א דמי שכירות הבית שאינה נשכרת אלא בי' ע"כ ומביאו ד"מ.

סעיף יא[עריכה]


(יז) הקרן בפני עצמו והרבית בפני עצמו וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא בלוה ומלוה כן כתבו התוספות והרא"ש ורוב הפוסקים וכן נראה דעת המחבר בח"מ סי' ל"ד ור"ס נ"ב.


(יח) וכל מי כו' ארישא קאי אבל כשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו.


(יט) דחיישינן שמא יגבה בו הרבית בב"י מסיק דאפי' מפורש בו רבית דאורייתא חיישינן לב"ד טועין וכ"כ בד"מ.


(כ) אפי' הקרן דגזרינן שמא יגבה הרבית בתורת קרן ומיהו היכא דהלוה מודה י"א דגובה וכמ"ש הרב בח"מ סי' נ"ב (סעיף א') ע"ש. וכתוב בתשובת משאת בנימין סי' ל"ד דמ"מ א"צ הלוה ליתן שום דבר מהריוח שהרויח במעות של המלוה אפילו הרויח הרבה אלא שראוי לקנסו ליתן מהריוח לעניי העיר.