רש"ש על המשנה/פסחים/ו
רש"ש על המשנה מסכת פסחים פרק ו
<< · רש"ש על המשנה · מסכת פסחים · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
[עריכה]במשנה וחתיכת יבלתו. הצל"ח נסתפק בנולדה היבלת בשבת עה"פ אם מותר לחתכה שהרי לא היה אפשר לעשותה מע"ש ע"ש ונעלם מכ"ת ירושלמי בפירקין בסוף הל' ג' וז"ל הגע עצמך שנולדה לו יבולת כו'. ומשני מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול (וצ"ע ביבמות (ו' ב') בתד"ה טעמא בסופו שכתבו דבכ"ד משוינן מכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש כמצוה עצמה כו' ע"ש) עוד שם בירושלמי הגע עצמך שחל יום הז' שלו בשבת כו'. ומשני מין הזייה ראויה מאתמול ומזה אני תמה גם על רש"י שנדחק בסוה"מ וכ' והזאה כו': ברע"ב ד"ה שחיטתו כו' דכתיב ביום צוותו כו'. לכאורה הלא בגופיה כתיב בין הערבים ואולי משום דכתיב ביה נמי שם תזבח כו'. בערב כבוא השמש: בתוי"ט ד"ה וזריקת דמו כו' ושם כתבו עוד כו' מותר להפשיט לגמרי [ר"ל כדרכו ע"ש] כו' וכתירוץ האחרון נראה דעת הרמב"ם כו' שכתב דמפשיטין את כולו ולא חילק כו'. (ולהלח"מ שם אישתמיט תוס' דשבת ע"ש). ולי עדיין קשה דה"ל לבאר דבמונח על פתורא דדהבא אינו רשאי להפשיט את כולו כדאיתא שם אליבא דרבא ואם הוא גם יומא דאיסתנא אסור לכ"ע ע"ש. ואולי דסמך על הא דאמר הש"ס בר"פ רי"ש (מנחות ס"ד ס"ג) לישנא דאיכא בזיון קדשים ומשמע ליה דלטעם זה מותר בכ"ע. ונ"ל ראיה לדעת הרמב"ם ור"י (דבשבת קל"ג ב') ובמנחות שם מייתא לפלוגתתם אמלאכות דאורייתא ע"ש:
ב
[עריכה]בתוי"ט ד"ה מ"ר רשות למצוה כו' וברפ"כ דשבת ס"ל דנותנין לתלויה בשבת ל"ד במחכ"ת דמן תולין אה"מ ביו"ט ה"ל לאקשויי דע"ז אמר הש"ס שם דר"א ס"ל דמכשירי א"נ דוחין את היו"ט ועיין בלשון התוס' לקמן (ס"ח ב') ומש"כ עוד בס"ד מ"מ לענין ע"ת מיקרי רשות כו'. ג"כ ל"ד דאדרבה דלענין ע"ת שאין מערבין אלא לדב"מ ע"כ דשמחת יו"ט מקרי ג"כ מצוה אלא נגד מצות ביעור חמץ מיקרי רשות והכי הל"ל: [שם ותדע דמייתי כו' מן התוספתא. נ"ב עי' בשעה"מ בהשמטות להל' ק"פ מש"כ בזה ושכח להזכיר התוי"ט. מהגרמ"ש]:
ג
[עריכה]במשנה ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה. לכאורה קשה על שינוי הסדר מרישא ומצאתי בתוי"ט שהרגיש בזה. ונ"ל ליישב ע"ד שכתב התוי"ט לעיל בד"ה בחול ע"ש וה"נ אי הוה אמר בשבת ובטומאה ה"א דדוקא תרוויהון לא דחי לכן הפסיק ביניהון לחלקן:
ד
[עריכה]מן הכבשים ומן העזים. לכאורה זה אין רבותא כלל שהרי גם פסח בא מהם. ונ"ל דהתוס' (בריש מכילתין ג' ב') כתבו דרוב פסחיהם היה טלה ואולי מצוה מן המהדרין הוא גבי פסח (אף דבשאר קרבנות שניהם שוין כדלעיל ס"פ מש"נ) מפני דמזל מצרים היה טלה והיו עובדים אותו להכי קמ"ל דבחגיגה אפי' מצוה מן המהדרין ליכא ולפי מש"כ במ"א דדוקא כבש סתם הוא בן שנה אבל כשב כולל כל המין בן שנה ובן שתים ולמעלה הנ"ל לומר דהכא ט"ס וצ"ל מן הכשבים ולאפוקי פסח דאינו בא אלא בן שנה. וענ"ל כיון דדרשינן לקמן [ע' ב'] אליבא דבן דורתאי קרא דוזבחת פסח כו' צאן ובקר צאן זה פסח בקר זו חגיגה ה"א דוקא בקר ולא צאן וע"ד שדורש ר"א בזבחים (נ"ה) לענין שחיטת צפון בקק"ל וכפירוש שפירשתי שם בס"ד: