רש"ש על המשנה/נגעים/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רש"ש על המשנה מסכת נגעים פרק י

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת נגעים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

א[עריכה]

תוי"ט ד"ה קצר. ולא ה"ל להביא ממרחק דהא במכילתין כו'. ל"ד במחכ"ת דהא אדרבה ר"מ סובר שם בכ"ש. אלא דהתם מיירי בשיעור הלבנונית. ובפ' ב"ס מיירי בשיעור אורך השער עצמו וכמש"כ שם הר"ש:

ב[עריכה]

ד"ה ששער. וזו ראיה כו' עם השער הצהוב הוא טהור. צ"ע דמקרא זה לא מוכח אלא אם אין בו שער צהוב דדינו להסגיר. אז אם היה בו שער שחור פוטרו מן ההסגר. אבל אם היה בו שער צהוב דדינו להחליט המבואר במקרא דלפניו אדרבה משמע דאינו מצילו השער שחור מדלא כתיב ביה התנאי דושער שחור אין בו. ולעד"נ דדין זה דשחור מציל מידי צהוב מוכח מפסוק האחרון שבפרשה ואם בעיניו כו' ושער שחור צמח בו נרפא כו'. דלשיטת הר"ש והרע"ב לקמן במ"ח לת"ק דשם קאי על דאיכא ביה שער צהוב (ע"ש בתוי"ט ד"ה אע"פ ובמש"כ שם בס"ד). ולר' שמעון קאי נמי אפסיון. ולשיטת הרמב"ם שם לכ"ע קאי אתרווייהו. וא"ת ע"כ לא שמעינן דמציל מידי שער צהוב אלא הצומח. ומנין להמשואר שיציל. וכן לא שמעינן שיציל מן ההסגר אלא המשוייר. ומנין לצומח שיציל. י"ל דילפינן מגז"ש דושער שחור ושער שחור ליתן את האמור בזה לבזה כו'. שוב ראיתי בת"כ פ"ט סי' י"ד (כפי מה שהגיה הק"א. וכן הר"ש בראשית דבריו לביאור הת"כ לקמן במ"ג) אין לי אלא הצומח בסוף ומשואר בתחלה כו' ת"ל שער שער ריבה:

ה[עריכה]

כדי שיהא ניכר אם פשה. ק"ל חדא דלטעם זה בחדא תיסגי. שנית דנתק משמע דנעקר השער מעיקרו וכמש"כ הרמב"ם ברפ"ח מהל' ט"צ. וגילוח איננו אלא מלמעלה ועיקרו משתייר וא"כ אפי' גלח כל סביבותיו מ"מ יהא ניכר אם יעקרו מעיקרן וכמו בהסגר ראשון ובשאר נגעים: תוי"ט ד"ה וכן בשער צהוב. ומה שלא החליטו בתחלה על הפסיון כו' דאין מחליטין את המוחלט. זה אינו ענין לכאן דהתם היינו בנגע אחר. וכאן דבאותו נגע עצמו פשיטא דאין מחליטין אותו שנית. וכה"ג השבתי על הר"ב לעיל פ"ז מ"ג. ואולי גם מהר"ם יכוון לזה ולא נקט לשון המשנה אלא לצחות בעלמא:

ו[עריכה]

ד"ה נפרץ. ונ"ל לפי שהוא מפרש נפרץ מתחלה כו'. ול"נ דאפי' בסוף שבוע נמי וכר"ע לעיל פ"ו מ"ה לפי' המפרשים:

ז[עריכה]

ברע"ב ד"ה זה לפנים מזה כו' כגון כו' מקיף נתק כגריס כו' דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה כו' (והוא מהר"ש). ק"ל דא"כ שאינו רחב רק כעדשה אין בו כגריס. דשיעור גריס הוא כדי שיכנס בתוך הנגע כגריס כמש"כ הרע"ב ברפ"ו ועי' ברמב"ם פ"א מהל' צרעת ה"ח והוא ברוחב ג' עדשים. ועמש"כ לעיל פ"ד מ"ו:

ח[עריכה]

תוי"ט ד"ה אע"פ. ועל הראשונה שכתב דאדרבה כו' דשותיה דמר ל"י כו'. ואני אומר דהק"א דק שפיר דפי' דקרא הכי הוא. דקודם אמר והנה פשה טמא הוא. ועתה אומר ואם בעיניו כו' ר"ל דלא פשה. ושער שחור כו' ר"ל או אפי' פשה רק דשער שחור צמח כו' נרפא הנתק טהור הוא. וזה ג"כ דלא כפי' הרנה"ו בביאור ע"ש. ולפירושו דואם בעיניו כו' ר"ל בהפסיון הנזכר שלא הלך לו ודאי יפה דבר הק"א. אבל מ"מ נ"ל ליישב פי' הקרא לשיטת הר"ש והרע"ב בהת"ק. והוא דבקרא דלפניו מבואר דבשער צהוב או בפסיון טמא הוא כמו שהביא התוי"ט לעיל בריש מ"ב בשם הת"כ. ואומר עתה ואם בעיניו כו' (ר"ל דלא פשה אף אם היה בו שער צהוב) ושער שחור כו' טהור הוא. ולפי מה שביארתי הקרא לדעת הר"ש והרע"ב. צ"ל דנרפא הנתק שב על חלוקה ראשונה ר"ל על ואם בעיניו עמד דשם כ"ע מודו דאם נולד לו שער צהוב או פסיון אח"כ טמא (כמ"ש הר"ש בביאור התוספתא) וטהור הוא שב על החלוקה השניה דהוא ושער שחור צמח בו ובה פליגי הני תנאי. ודע דהרע"ב לא באר כ"צ בדברי רשב"י בשם ר"ש אם החליטו בשער צהוב ונשר ואח"כ בא שער צהוב אחר או פשה. ובתוספתא איתא דריב"נ מטהר בזה משום ר"ש. וזה נכלל ג"כ בדברי רשב"י שבמשנתינו דקאמר כל נתק שטהר שעה אחת כו' וכ"כ הר"ש דריב"נ ורשב"י קיימי בחד שיטתא: ד"ה רשב"י בסופו. דרשב"י ל"ל הא דתנן לעיל כו' ולע"ד י"ל דהתם מיירי שלא טיהרו הכהן עדיין:

י[עריכה]

עד כנגד שער מלמעלן. עתוי"ט שנדחק. ול"נ משום דברוב בנ"א למעלה באמצע הפדחת יש גידול שער ובהצדדין מזה ומזה אין בהן וקמ"ל דאף המה כל שכנגד השער שבאמצע דינן כגבחת ואינן כעור בשר ונכון: תוי"ט ד"ה איזו הא' בסופו. אבל לשיטת הר"ש כו' פרושא קמפרש לאכל נשם כו'. תמוה דהרי פירשו על מכה כו' כגון מכה גדולה כו'. אבל פשוט דלשיטתם אכל נשם או סכו ידוע שאין ראוי לגדל שער עוד. אבל מכות אינן שוות לכן התנה בה דוקא שאינה ראויה דהיינו מכה גדולה: