רש"ש על המשנה/נגעים/ז

רש"ש על המשנה מסכת נגעים פרק ז

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת נגעים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

הראש והזקן עד שלא העלו כו'. ק"ל מדוע לא תני בעור הבשר ונקמט ונגלה: שם ראב"י מטמא. ק"ל דזה היפך ממה דבעלמא נראה ונדחה גרע מדחוי דמעיקרא: בהרע"ב וכשבא השחין כו' דבעינן כו' והוא מהר"ש. ותמוה כיון דכוונתן על קודם שנעשו צרבת (דהא מסקו דנעשו צרבת היינו טומאה) תיפוק ליה דא"מ בנגעים דהא בשחין כתיב ונרפא. ובמכוה כתיב והיתה מחית המכוה כבפרק דלעיל מ"ח:

ב

נעשית מספחת שאת כו'. פי' הרמב"ם והרע"ב בזה דחוקים. ונ"ל לפרש רישא כפי' הרע"ב. ואשמעינן בה בנשתנה איזה אב לתולדה שלו. וכאן אשמעינן אפי' בנשתנה אב לתולדה שאינה שלו וזהו שאמר נעשית (ר"ל השלג דאתחיל בה ברישא) מספחת שאת (ר"ל תולדות השאת) או (ר"ל הצמר לבן דאיירי בה בסיפא דרישא נעשית) מספחת עזה (ר"ל תולדות עזה):

ג

בהרע"ב אבל משהסגירו הא תנן לעיל אין מחליטין את המוסגר. התם מיירי לענין נגע אחר ע"ש והכא מיירי על אותו הנגע עצמו. ועי"ש בתוי"ט בשם הר"ש: בסוף המשנה. אבל אם משהחליטו כו' אלא פוטרו וטהור. אינו מדוייק דהרי צריך תגלחת וצפרים כו'. ולשון הר"ש ומטהרן ור"ל בתגלחת כו':

ד

התולש סימני טומאה: הא"ר דקדק מלשון המשנה דתולש ב' שערות מן ד' כיון דנשאר עדיין ב"ש שהן סימן טומאה אינו עובר. ותמיהני דהרי זה פלוגתת ר"נ ור"ש בשבת (צד ב') ולר"ג חייב בכה"ג ויקשה ממתני' עליו: שם בתו"ח להרע"ב ד"ה עד שתפרח כו' עד שתפרח אותה הבהרת שתלש ממנה. וסיים והוה דומיא דתתמעט בהרתו מכגריס. ולע"ד אדרבה מדנקט בנתמעט בהרתו. ש"מ דעד שתפרח לא קאי עלה. דאל"כ תיבת בהרתו מיותרת דהא בה קאי: תוי"ט ד"ה התולש. אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה כו'. רש"י בשבת (קלב ב') ד"ה נגעים טהורים הביא לשון הספרי בהיפך אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מנין ת"ל ככל אשר יורו. והוציא מזה איסור אף נגעים טהורים ע"ש. ועי' מל"מ פ"י מהל' ט"צ:

ה

בהרע"ב. והיכא כו' ושייר כו' כ"ע ל"פ דיש לו טהרה בפריחה. משמע דפריחה טהרה גרועה מן לכשיולד כו' והדר מסיים כי פליגי כו' רא"א לכשיולד כו' וחכ"א עד שתפרח משמע דהיא טהרה ברורה יותר וכ"מ במשנה דלעיל ובפירושו וכ"נ מהגמ' דבכורות שהביא התוי"ט: שם אלא אפי' מילה של"ב כו' דהכי קי"ל בכהת"כ כו' וידחה ל"ת. וכ"ה בפי' הרמב"ם. וצ"ע דבגמ' שבת מסקינן דקציצת בהרת הוא עשה ול"ת רק דמבשר ילפינן דדחי ע"ש. ועמל"מ שם: