רש"ש על המשנה/יומא/ג

רש"ש על המשנה מסכת יומא פרק ג

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת יומא · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

במשנה הורידו כ"ג לביה"ט. לכאורה הל"ל העלו שהרי היה בגובה על גבי שער המים לקמן (ל"א) וע"ש. ואולי ע"ש דבהגיעו שם היה צריך לרדת לתוך חקק ביה"ט. אולם בקרא מצינו בכה"ג לשון עליה ויעלו אותם עמק עכור (יהושע ז') ע"ש ברד"ק:

ד

במשנה ואת האיברים והחביתין. עתוי"ט. ומש"כ בתוס' רע"ק שהרמב"ם כולל בשם נסכים הסלת והיין וכמ"ש התוי"ט בשמו בזבחים. הרחיק אה"ד כי כמו כן כתב ברפ"ה דשקלים ורמזו לקמן במ"ה. ובעיקר תמיהת התוי"ט מדוע לא תני הסלת דלכאורה תמיה רבתי היא. והת"י כ' לקמן (ל"ב ב') דהמנחה בכלל חביתין וזה דוחק. ולעד"נ דכיון דקי"ל מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' למחר וזהו אפי' לכתחלה כמש"כ התוס' בר"ה (ל' ב') בסה"ד ולכן אינה נקראת עבודת היום שתהא דוקא בכה"ג וביותר לדעת הריטב"א שהבאתי לעיל (י"ב) ע"ש. ול"ד לאיברים שכשרים בכל הלילה שאחריו. משום דבקדשים הלילה הולכת אחר היום. ועוד דלא היה יכול להקטיר החביתין אם לא שתקדם להם איברי התמיד כדלקמן (ל"ג ב') וע"ש בתד"ה העולה ויש עוד לחלק. אבל היין מפני השיר שאומרין עליו לכן לכתחלה מצותו עם הקרבן כמש"כ התוס' בר"ה שם. והמנחה אינה מעכבת את היין כדאיתא במנחות פ"ד מ"א לזאת יכולין להביא היין היום עם הקרבן ומנחתו אפי' אחר י' ימים. והאי דלקמן בסדור אביי מנחה קודם ליין היינו כשמביאן בב"א: בתוי"ט ד"ה וקידש כו' וכן פי' רש"י כו'. ובירושלמי פ"ד סוף הלכה ה' איתא בזה פלוגתא דאמוראי קידוש ראשון אי הואי מן הכיור או מן הקיתון של זהב. אך מש"כ רש"י כדיליף כו' לכאורה הוא לל"צ דקידוש זה תיפוק ליה דתחלת עבודה היא:

ה

בתור"ע אות י"ח דקדק מסדר המשנה דלא הותר זאת אלא בד' טבילות שהיו בקודש דאין שבות במקדש והכא איכא שבות דמצרף כגי' התוס' לקמן (ל"ד ב') עי"ש. ותמיהני דע"כ ל"א לקמן דהוי שבות אלא לר"י דאמר עששיות של ברזל כו' אבל תנא דמתני' דאמר בחמין ליכא איסורא כלל עי' שבת (מ"ב) ובתוס' שם. ומסדרא דמתני' אדרבה משמע דאטבילה ראשונה קאי דהא תני לה קודם להא דהביאוהו לבית הפרוה כו' וכמ"ק בתוס' סנהדרין (י"ח ב') ד"ה משום צינה דבכל הטבילות היו עושין כן:

ז

במשנה הנדויין. הרע"ב פי' מארץ הודו. וכ"פ התוי"ט ותוספת הנו"ן לא פי'. בארמית נמצא הוספת הנו"ן באמצע התיבה כמו בכישור ת' בכונשרא (משלי ל"א) ומנדע (דניאל ה') תחת ומדע בעברית ובד"ה (א' ה') פלנאסר תחת פלאסר במלכים (ב' ט"ו) אתרונגא בקדושין (ע') וכן הרבה: שם אלו מש"צ. עתוי"ט. ובתו"כ פ' אחרי מפרש להדיא בפסוק כתונת בד קדש ילבש "שיהיו משל קודש כו' בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש" והובא ג"כ בת"י (ל"ה ב') בד"ה ובלבד. ובר"פ תצוה פרש"י בגדי קודש מתרומה המקודשת לשמי כו' ושם כתוב לאהרן ולבניו:

ח

במשנה אנא השם. עי' תוי"ט ובט"ז או"ח סי' תרכ"א ססק"ב:

ט

בתוי"ט ד"ה לצפון המזבח. ומשום דהלכה כרבי כו' ובירושלמי לגירסא אחת כו' נ"ב עי' בזבחים (ל"ג א'). וברש"י שם ד"ה לתוך הפתח וצ"ע: שם בתוי"ט ד"ה אשכרוע. כתב הרמב"ם והוא בלשון עברי ברוש [נ"ב וכ"כ רש"י כאן. מהגרמ"ש]:

י

במשנה מוכני לכיור. מה שגמגמו התוי"ט והכ"נ במקום הבור שהיו משקעין בו. בת"י כתב בשם ר"ח משמא דגמ' פ"ב דזבחים שהיה שיקוען בים של שלמה. אך לפנינו לא נמצא שם גם הת"י סיימו ולא ידעתי אם היה הים בבית שני. ומש"כ התוי"ט ועי"ל דהקיפו לא היה אלא ט' אמות כו'. עמש"כ בסוכה ח' בס"ד:

יא

ברע"ב ד"ה ע"מ הכתב. קושר כו'. וכ"ה ברש"י. בגמ' איתא שהיה נוטל בין אצבעותיו. והרי יש ד' בין הביניים ושם יכול לאחוז בלתי קשורה. ולכאורה מכאן סתירה למה שהבאתי במגילה (ח' ב') דאותיות השם צריך לכותבן כסדרן. דהא א"ר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו. אלמא דחשבינן לכ"א מהם כאילו הוא אחרון וא"כ ה"נ נחשוב כאילו האותיות הראשונות מהשם נכתבו באחרונה ויש לחלק. ועמש"כ לקמן (נ"ז) בס"ד: