רש"ש על המשנה/יומא/ד

רש"ש על המשנה מסכת יומא פרק ד

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

ב

בתור"ע אות כ"א וצ"ל דמיירי כו' מפי' רש"י (דף ל"ו ע"ב) ד"ה עשה להם כו' משמע דר"ל שתכפר להם הזדונות כמו שאתה מכפר על השגגות ורבינו לא הבין כן ולכן העלה בצ"ע:

ד

במשנה והיום חותה בשל זהב כו'. לכאורה ה"נ הטעם משום דכתיב ולקח מלא המחתה כו' והביא דמשמע דבאותו כלי שלקח יביאם וכדפריך בר"פ דלקמן מלא חפניו והביא א"ר. אמנם הש"ס מפרש כאן משום חולשא דכ"ג. ואולי דגם שם לא פריך אלא דיהא רשאי לעשות כן ולא לעיכובא וכ"מ לישנא דל"ל דשם. עוד י"ל דהש"ס הוצרך לטעם דחולשא משום קטורת דהיכל שגם לה היה חותה בשל זהב וכ"כ התו"ח ושכן מבואר ברמב"ם בחבורו. (וכן כל היום היום שבמשנה היה ג"כ בקטורת דהיכל לבד היום דדקה מן הדקה) ונ"ל דלכן הקדים לה הא דוהיום מוסיף כו' להורות דהא דקתני בתריה לא קאי אלא עליהם אבל לגחלים דלפני ולפנים בלא"ה נמי מטעם דאמרן. אלא דלפ"ז קשה דא"כ אף דהיכל ל"ל טעמי דחולשא נימא דמשום היכרא הוא שידע דמצות היום בלא עירוי כדאמרן לעיל (ל"א ב') כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ וכמש"כ התוי"ט שם. אמנם לפמש"כ המלחמות בישוב בעלי הקרובות שכהן הדיוט עשה עבודת המחתה בהיכל לא יקשה זאת ולדעתו נצטרך לפרש חולשא דכ"ג דאמר הש"ס ע"ד פר"י לעיל בתוס' (ר"ד כ"א). מש"כ התוי"ט לחלק בין דיוה"כ לדשאר השנה בהגחלים לא מחוור דא"כ ה"ל לתנא למיתני דבכ"י כו' והיום כו' בהם כמו באינך:

ה

בכל יום כ"ג מקדש יו"ר מן הכיור. הא דלא תני בכ"י כהנים מקדשין כו' כלישנא דגבי עלייה וגם הוא בכלל. י"ל משום דסיים בלישנא דכ"ג וכה"ג כתבתי בריש תענית ע"ש. ולגי' הרמב"ם שהביא התוי"ט והיום עולים כו' א"ש טפי:

ו

ברע"ב ד"ה ארבע מערכות כו' אברים ופדרים של תמיד של ביה"ע. בגמ' ליתא לתיבות של תמיד של ביה"ע. והנה מש"כ הר"ב של תמיד הוא משום דבשבת ויוה"כ ודאי אינה אלא לצורך התמיד וכ"כ רש"י לקמן (מ"ו) ד"ה תנינא ובגמ' שם אר"ה תמיד תחלתו דוחה כו'. אך מש"כ של בה"ע וכ"כ רש"י שם (בע"ב) ד"ה שבת. הוא ל"ד: בתוי"ט ד"ה שתים כו' כתב הר"ב כו' ואינך כו' ור"י כו'. נראה שפי' אי מהתם היינו מקרא דונתנו בני אהרן כו' ולא דק במחכ"ת ועי' רש"י בגמ' שם: