רש"ש על המשנה/ביצה/ב
רש"ש על המשנה מסכת ביצה פרק ב
<< · רש"ש על המשנה · מסכת ביצה · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א[עריכה]
במשנה ואם הותיר הותיר לשבת. עי' לקמן (י"ז) דגם לכתחלה שרי להוסיף אף שא"צ אלא לחתיכה אחת ואפי' מיו"ט לחבירו דהב' ספק חול וברש"י שם ע"ב ד"ה שלא יערים כתב דאפי' לחול שרי ואולי יכוון כאן דאפי' הותיר כולו אח"כ שלא טעם ממנו מאומה אין בכך כלום הואיל דבתחלת בישולו כיון בלא הערמה לאכול מקצתו ועי' ט"ז סי' תקכ"ז סק"כ. או יל"פ האי ואם כמו ואפי' כמש"כ בברכות (ל"ד) בס"ד ובהשמטות בסוף שבת (ועי' תל"ע חלק ה' מאמר ג' פ"ג בשמוש הה' דמלת אם) וכפל דהותיר הותיר מורה דאפי' טובא (ע"ש מאמר א' רפ"ד) ועי' ב"מ (ל"א) וכן יל"פ הלשון דואם נתרפא נתרפא דפי"ד דשבת מ"ד ודסוף פכ"ב ור"ל ואף דנתרפא יפה יפה: שם ושוין כו' שהן ב"ת. לכאורה הלשון תמוה דהכי פליגי במה נקרא ב"ת ואולי אתא לאפוקי מרשב"א לקמן (י"ז ב') דאמר דפליגי בזה אם הם ב"ת ובפשוט י"ל דה"ק ושוין בדג כו' דמערבין ביה ואמר הטעם מפני שהן ב"ת: בתוי"ט ד"ה אכלו כו' וז"ל רש"י אכלו או שאבד קודם שבשל כ"צ שבת. לולא דמסתפינא הייתי אומר דלטעמא דרבא כדי שיברור כו' אם נאכל העירוב אחר שסעד סעודת יו"ט מותר לבשל בתחלה לשבת דתו לא שייך שמא יכלה הכל ליו"ט ונ"מ לדינא דבמרדכי כ' שסמך ר"ש על הא דרבא פ"א דשכח ול"ע והניח ע"ת ביו"ט כו' הביאו הב"י ססי' תקכ"ז ע"ש: [בתו"ח בד"ה ובשו"ע סי' תקכ"ז פסק כו' וכן פסק הרמב"ם והטור. נ"ב כן העיר התוי"ט ד"ה ואם שייר. מהגרמ"ש]:
ה[עריכה]
ברע"ב ד"ה לא יחם כו' כ"כ רש"י. לכאורה מדוע לא פי' משום בישול ונ"ל דבא ליישב קושיית התור"ע לרבה לעיל (י"ב) דמשמע דס"ל דגם לב"ה לא אמרי' מתוך א"כ מ"ט קשרו הכא לכן שכל לפרש דכאן לא איירי אלא באיסור הבערה ודומיא דמדורה (ודיקא נמי דקתני לא יחם דמשמע רק להפיג צינתן וכדרך שמפשירין קצת לרחיצת רגלים ולשתיה. ועי' בפ' כירה מ' ב') ובהבערה איכא נמי מיעוטא ביום השבת בר"פ ויקהל ודרשי' ליה למעוטי יו"ט כדאמר שם לענין הוצאה וכמ"ש הה"מ בפ"א מהל' יו"ט ה"ד ובירושלמי בפ' משילין סוף הל"ב דריש כן להדיא ומסיק שם ע"ז תנינן תמן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין (הביאו הרא"ש לקמן סי' כ"ב והה"מ שם) ויל"פ דר"ל הא פלוגתא דלא יחם כו' דמשנתינו או דמדורה דברייתא ודלא כהה"מ שם (והאחרונים שנמשכו אחריו) דקאי על פלוגתתם בהוצאת קטן כו' עוד י"ל דב"ה סברי הבערה ללאו יצאת עי' פסחים (ה' ב') תד"ה לחלק ולקמן (כ"ג) ד"ה ע"ג חרס ור"נ יאמר דל"נ ב"ש וכ"ה בדבר זה:
ח[עריכה]
במשנה פרתו יוצאה כו'. עתוי"ט סד"ה ביו"ט שכתב בשם הב"י דשביתת בהמתו הויא בלאו. וכ"כ רש"י והר"ן בע"ז (ט"ו) אבל התוס' בריש פ' במה בהמה כתב דשביתת בהמה אין בה אלא איסור עשה למען ינוח כו' וכ"כ הרמב"ם בריש פ"כ ועי"ש במ"מ. ואולי לזה כוונו התוס' במש"כ דמחמר חמיר טפי. ועי' בר"ן:
י[עריכה]
בתוי"ט ד"ה ואינה נגררת. ותמיהני למה להו לפרושי הכי כו' [נ"ב תמיהני עליו. הרי כן מפורש בגמ' (כ"ג ב') אימא סיפא רי"א אין הכל (אצל הכלים) נגררין בשבת חוץ כו'. מהגרמ"ש]: