רש"י על במדבר כה
<< · רש"י על במדבר · כה · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"בשטים" - כך שמה
"לזנות אל בנות מואב" - ע"י עצת בלעם כדאיתא בחלקפסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
"פעור" - על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי וזו היא עבודתו
"ויחר אף ה' בישראל" - שלח בהם מגפהפסוק ד (כל הפסוק)
"קח את כל ראשי העם" - לשפוט את העובדים לפעור
"והוקע אותם" - את העובדים והוקע היא תלייה כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' ושם תליה מפורשת בע"א בסקילה וכל הנסקלים נתלין
"נגד השמש" - לעין כל ומ"א השמש מודיע את החוטאים הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליופסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"והנה איש מבני ישראל בא" - נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם ואמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו' כדאיתא באלו הן הנשרפין
"את המדינית" - כזבי בת צור
"לעיני משה" - אמרו לו משה זו אסורה או מותרת א"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך וכו' כדאיתא התם
"והמה בכים" - נתעלמה ממנו הלכה (כל הבועל ארמיתצ קנאים פוגעים בו) געו כולם בבכיה בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו' וכאן רפי ידיו אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לופסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
"אל הקבה" - אל האהל
"אל קבתה" - כמו הלחיים והקיבה כוון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגם והרבה נסים נעשו לו וכו' כדאיתא התם חסלת פרשת בלקפסוק יא (כל הפסוק)
"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" - (סנהדרין פב ב; סוטה מג א) לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"א והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן
"בקנאו את קנאתי" - בנקמו את נקמתי בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר אנפרימנ"ט בלע"זפסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"והיתה לו" - בריתי זאת
"ברית כהנת עולם" - שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד כאן וכן שנינו בזבחים לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי
"לאלהיו" - בשביל אלהיו כמו (במדבר יא) המקנא אתה לי (זכריה א) וקנאתי לציון בשביל ציוןפסוק יד (כל הפסוק)
"ושם איש ישראל וגו'" - כשם שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי
"נשיא בית אב לשמעני" - לאחד מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון ד"א להודיע שבחו של פינחס שאע"פ שזה היה נשיא לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכהפסוק טו (כל הפסוק)
"ושם האשה המכה וגו'" - להודיעך שנאתם של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל
"ראש אומות" - אחד מחמשת (במדבר לא ח) מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וגו' והוא היה חשוב מכולם שנאמר ראש אמות ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי
"בית אב" - חמשת בתי אבות היו למדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה וזה היה מלך לאחד מהם