רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/טו

(ב) כִּי יִהְיֶה זָב – יָכוֹל זָב מִכָּל מָקוֹם יְהֵא טָמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר מִבְּשָׂרוֹ, וְלֹא כָּל בְּשָׂרוֹ. אַחַר שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין בָּשָׂר לְבָשָׂר, זָכִיתִי לָדוּן: טִמֵּא בְּזָב, וְטִמֵּא בְּזָבָה; מַה זָּבָה, מִמָּקוֹם שֶׁהִיא מְטַמְּאָה טֻמְאָה קַלָּה, נִדָּה, מְטַמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה, זִיבָה – אַף הַזָּב, מִמָּקוֹם שֶׁמְּטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה, קֶרִי, מְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה, זִיבָה (ספרא זבים, פרשתא א,ג-ה).
זוֹבוֹ טָמֵא – לִמֵּד עַל הַטִּפָּה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה (שם,ט).
זוֹב – דּוֹמֶה לְמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין, וְדָחוּי, וְדוֹמֶה לְלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. שִׁכְבַת זֶרַע, קָשׁוּר כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת (נדה ל"ה ע"ב).

(ג) רָר – לְשׁוֹן רִיר, שֶׁזָּב בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ, כְּמוֹ רִיר שֶׁיּוֹצֵא צָלוּל.
אוֹ הֶחְתִּים – שֶׁיּוֹצֵא עָב, וְסוֹתֵם אֶת פִּי הָאַמָּה, וְנִסְתָּם בְּשָׂרוֹ מִטִּפַּת זוֹבוֹ. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: מָנָה הַכָּתוּב הָרִאשׁוֹן רְאִיּוֹת שְׁתַּיִם וּקְרָאוֹ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָב מִבְּשָׂרוֹ... זוֹבוֹ טָמֵא הוּא"; וּמָנָה הַכָּתוּב הַשֵּׁנִי רְאִיּוֹת שָׁלֹשׁ וּקְרָאוֹ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא". הָא כֵּיצַד? שְׁתַּיִם לְטֻמְאָה, וְהַשְּׁלִישִׁית מַזְקִיקַתּוּ לְקָרְבָּן (מגילה ח' ע"א; נדה מ"ג ע"ב).

(ד) כָּל הַמִּשְׁכָּב – הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב. יָכוֹל אֲפִלּוּ מְיֻחָד לִמְלָאכָה אַחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִשְׁכַּב: 'אֲשֶׁר שָׁכַב' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "אֲשֶׁר יִשְׁכַּב", הַמְּיֻחָד תָּמִיד לְכָךְ; יָצָא זֶה, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ (ספרא פרק ב,ג).
אֲשֶׁר יֵשֵׁב – "יָשַׁב" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו" הַזָּב, בַּמְיֻחָד תָּמִיד לְכָךְ (ספרא שם, פרק ב,ג).

(ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ – לִמֵּד עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁחָמוּר מִן הַמַּגָּע: שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים; וְהַמַּגָּע, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁכָּב – אֵינוֹ אֶלָּא וְלַד הַטֻּמְאָה, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אֹכָלִין [וּמַשְׁקִין].

(ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי – אֲפִלּוּ לֹא נָגַע, אֲפִלּוּ עֲשָֹרָה כֵּלִים זֶה עַל זֶה, כֻּלָּן מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מוֹשָׁב (ספרא שם, פרק ג,א), וְכֵן בְּמִשְׁכָּב.

(ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר – וְנָגַע בּוֹ אוֹ נְשָׂאוֹ, שֶׁהָרֹק מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא (נדה נ"ה ע"ב).

(ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָשַׁב עָלָיו, כְּגוֹן הַתָּפוּס שֶׁל סַרְגָּא, שֶׁקּוֹרִין ארצו"ן [arçon = שלד־אוכף], טָמֵא מִשּׁוּם מֶרְכָּב; וְהָאֻכָּף, שֶׁקּוֹרִין אלוי"ש [alwes = מושב־אוכף] טָמֵא טֻמְאַת מוֹשָׁב.

(י) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו – שֶׁל זָב (ספרא זבים, פרק ד,א). בָּא וְלִמֵּד עַל הַמֶּרְכָּב, שֶׁיְּהֵא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָמֵא, וְאֵין טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים; וְהוּא חֹמֶר בַּמִּשְׁכָּב מִבַּמֶּרְכָּב.
וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם – כָּל הָאָמוּר בְּעִנְיַן הַזָּב, זוֹבוֹ וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב, מַשָּׂאָן מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים (שם,ד).

(יא) וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם – בְּעוֹד שֶׁלֹא טָבַל מִטֻּמְאָתוֹ; וַאֲפִלּוּ פָּסַק מִזּוֹבוֹ וְסָפַר שִׁבְעָה וּמְחֻסַּר טְבִילָה, מְטַמֵּא בְּכָל טֻמְאוֹתָיו. וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב טְבִילַת גּוּפוֹ שֶׁל זָב בִּלְשׁוֹן שְׁטִיפַת יָדַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין בֵּית הַסְּתָרִים טָעוּן בִּיאַת מַיִם, אֶלָּא אֵבֶר הַגָּלוּי, כְּמוֹ הַיָּדַיִם (שם,ה).

(יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב – יָכוֹל אֲפִלּוּ נָגַע בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו? וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, עַד אֵיזֶהוּ מַגָּעוֹ שֶׁהוּא כְּכֻלּוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֶסֵּטוֹ (שם, פרשתא ג,א-ב).

(יג) וְכִי יִטְהַר – כְּשֶׁיִּפְסֹק.
שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ – שִׁבְעַת יָמִים טְהוֹרִים מִטֻּמְאַת זִיבָה, שֶׁלֹא יִרְאֶה זוֹב, וְכֻלָּן רְצוּפִין (שם, פרק ה,ד-ו).

(יח) וְרָחֲצוּ בַמַּיִם – גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא, שֶׁתִּטְמָא הָאִשָּׁה בְּבִיאָה. וְאֵין הַטַּעַם מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁהֲרֵי מַגַּע בֵּית הַסְּתָרִים הוּא (שם, פרק ו,י).

(יט) כִּי תִהְיֶה זָבָה – יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ" (ויקרא כ,יח); וְאֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר (ספרא שם, פרשתא ד,ב).
דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ – אֵין זוֹבָהּ קָרוּי זוֹב לְטַמֵּא, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדֹם (נדה י"ט ע"א).
בְּנִדָּתָהּ – כְּמוֹ "וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ" (איוב יח,יח), שֶׁהִיא מְנֻדָּה מִמַּגַּע כָּל אָדָם.
תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ – אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה (ספרא שם,ה).

(כג) וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא – הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַיּוֹשֵׁב עַל מִשְׁכָּבָהּ אוֹ עַל מוֹשָׁבָהּ, אֲפִלּוּ לֹא נָגַע בּוֹ [ספרים אחרים: בָּהּ], אַף הוּא בְּדַת טֻמְאָה הָאֲמוּרָה בַּמִּקְרָא הָעֶלְיוֹן, שֶׁטָּעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים.
עַל הַכְּלִי – לְרַבּוֹת אֶת הַמֶּרְכָּב (שם,טו).
בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא – אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא עַל הַמֶּרְכָּב שֶׁנִּתְרַבָּה מֵ"עַל הַכְּלִי".
בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא – וְאֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים, שֶׁהַמֶּרְכָּב אֵין מַגָּעוֹ מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים (שם).

(כד) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו – יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ, שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ בַּחֲמִישִׁי לְנִדָּתָה לֹא יִטְמָא אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּמוֹתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים"; וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו? מַה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס (ספרא פרק ז,ג; נדה ל"ג ע"א).

(כה) יָמִים רַבִּים – שְׁלֹשָׁה יָמִים (ספרא שם, פרשתא ה,ט-י).
בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ – אַחַר שֶׁיָּצְאוּ שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּתָהּ (ספרא שם, פרק ח,א-ב; נדה ע"ב ע"ב-ע"ג ע"א).
אוֹ כִי תָזוּב – אֶת שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ.
עַל נִדָּתָהּ – מֻפְלָג מִנִּדָּתָהּ יוֹם אֶחָד, זוֹ הִיא זָבָה (שם), וּמִשְּׁפָּטָהּ חָרוּץ בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְלֹא כְּדַת הַנִּדָּה; שֶׁזּוֹ טְעוּנָה סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים וְקָרְבָּן, וְהַנִּדָּה אֵינָהּ טְעוּנָה סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים, אֶלָּא "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (לעיל פסוק יט), בֵּין רוֹאָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה. וְדָרְשׁוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין סוֹף נִדָּה לִתְחִלַּת נִדָּה, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה רְצוּפִין שֶׁתִּרְאֶה בְּאַחַד עָשָׂר יוֹם הַלָּלוּ תְּהֵא זָבָה (ספרא שם, ב-ד; נדה שם).

(לא) וְהִזַּרְתֶּם – אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְּרִישָׁה, וְכֵן: "נָזֹרוּ אָחוֹר" (ישעיהו א,ד); וְכֵן: "נְזִיר אֶחָיו" (בראשית מט,כו).
וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם – הֲרֵי הַכָּרֵת שֶׁל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ קָרוּי מִיתָה (ספרי חקת קכה).

(לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב – בַּעַל רְאִיָּה אַחַת; וּמַהוּ תּוֹרָתוֹ?–
וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע – הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב (ספרא שם,ח).

(לג) וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ – בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וּבַעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת, שֶׁתּוֹרָתָן מְפֹרֶשֶׁת לְמַעְלָה.