רמב"ן על שמות לג יד
| רמב"ן על שמות • פרק ל"ג • פסוק י"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃
וטעם "פני ילכו" - על דעת כל המפרשים (רש"י והראב"ע כאן ורד"ק על שמואל ב יז יא), אני בעצמי אלך. והביאו לו דומה: ופניך הולכים בקרב (שמואל שם).
וטעם "אם אין פניך הולכים":
- על דעת רש"י, "בזה אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה". וחלילה שיאמר "אם אין פניך הולכים" אחרי שהבטיחו "פני ילכו"!
- ורבי אברהם פירש (בשמות לג כא), כי ה' אמר למשה: אני בעצמי אלך, והניחותי לך לבדך, כי עמך לבדך אלך; ומשה השיב "אם אין פניך הולכים עם הגוי כלו, אל תעלנו מזה", ולכך אמר "תעלנו" בלשון רבים. גם זה איננו מתוקן, כי משה אמר תחלה "לא הודעתני את אשר תשלח עמי" בלשון יחיד, והנה גם בעת הרצון קודם החטא אמר (שמות כג): "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולהביאך", ואם ידבר עם ישראל, גם זה בעבורם יאמר כן. ועוד: אם כן, היה משה מבקש שיודיענו מי המלאך שישלח עמו, והנה היה רוצה במלאך, שנאמר בו (שמות כג כא): "כי שמי בקרבו", והשם ענהו בטובה כפולה ומכופלת יותר ממה ששאל, שילך הוא בעצמו!
אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה, וכך הוא הענין על דרך האמת: כי משה אמר "ואתה לא הודעתני מי המלאך אשר תשלח עמי", וביקש שיקיים לו שני דברים שאמר לו:
- האחד - ידעתיך בשם, כלומר, שאיוודע בשמי בעבורך; ויתכן שיהיה "ואתה אמרת" זה ממה שאמר לו (שמות ו ג): "ושמי ה' לא נודעתי להם", כאשר פירשתי (עי' ריש וארא).
- והדבר השני - וגם מצאת חן בעיני, שיהיה מוצא חן, והוא דבקות הדעת, ואמר "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, במדת הדין, הודיעני נא נתיבות הדרכים, כאשר אתה נודע בשמך, ואדעך ליחדך למען אמצא החן הגדול, וראה כי עמך הגוי הזה - אתה אביהם והם בניך". ולזה יתכוון אונקלוס, שאומר "אודעני כען ית ארח טובך, ואדע רחמך".
אז ענה לו הקב"ה: "פני ילכו" - מלאך הברית אשר אתם חפצים, שבו יראו פני, שעליו נאמר (ישעיהו מט ח): "בעת רצון עניתיך", כי שמי בקרבו, והניחותי אותו לך, שלא אתנהג עמך במדת הדין עזה אלא במדה כלולה במדת הרחמים, מלשון (דברים כה יט): "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך", והוא כענין שנאמר (יחזקאל ה יג): "וכלה אפי והניחותי חמתי בם".
אז ענה משה: "אם אין פניך" בעצמך ובכבודך "הולכים - אל תעלנו מזה", שתהיה עמנו פנים בפנים, כי כן היו התנאין בפרשת וארא (לעיל ו ו-ח), וכן הזכיר למעלה (שמות לב יא): "בכח גדול וביד חזקה". והנה, יבקש שיעלה אותם אל הארץ בכח גדול וביד חזקה כאשר הוציאם בהם ממצרים.
וטעם "ונפלינו אני ועמך", שיהא חלקנו במופלא, ואין כן לכל העם אשר על פני האדמה.