רמב"ן על שמות לג א
<< | רמב"ן על שמות • פרק ל"ג • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃
"עלה מזה אתה והעם" - לומר כי המגפה לא תמחה חטאתם לשכני בתוכם.
והזכיר "אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב", ואמר (בפסוק ב) "וגרשתי את הכנעני וגו'", כי בעבור המגפה שהביא או גזר עליהם נמחה קצת חטאתם, ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם, ושיקיים להם השבועה להביאם אל ארץ טובה, "ארץ זבת חלב ודבש" (פסוק ג). ורמז לו, שלא תשחת הארץ ולא תחנף תחת יושביה מפני חטאתם, ושיגרש כל ששה העממים שהובטחו מתחלה עליהם.
ואמר דרך רצוי (בפסוק ג) "כי לא אעלה בקרבך" לטובתך, "פן אכלך בדרך" בקשי ערפך.
והנה בכאן לישראל שתי פורעניות:
- האחת - שלא ישרה שכינתו בתוכם;
- והשנית - שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש את האומות, אבל אחר שירשו את הארץ לא הבטיחם אפילו במלאך לעזור להם, כי לכך הזכיר "בדרך".
ועל כל זה אמר (בפסוק ד) "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו" כאבלים.
והנה, השם רחמן מלא רחמים, וכאשר ראה שהתאבלו - חזר ואמר בדרך רחמים (בפסוק ה) "אמור לבני ישראל", כי עד עתה הזכיר "עמך" (לעיל לב ז) ו"העם" (בפסוק א), ועתה יזכירם בשמם החביב. וצוה לאמר להם, כי לטובתם לא אעלה בקרבם, שלא אכלה אותם כרגע. אבל הטיבו אשר עשו להנחם ולהתאבל על חטאתם, וכן יעשו תמיד, "ואדעה מה אעשה להם", כלומר אפקוד חטאתם לדעתי כפי התאבלם והנחמם על עונם, כי אני בוחן לב וחוקר כליות.
ועל דרך האמת, יהיה "ואדעה מה אעשה לך", כי בדעת הרחמים יעשה בהם, כמו (בראשית יח כא): "ואם לא אדעה", וכבר פרשתיו (רמב"ן על בראשית יח כ, ד"ה זעקת).