רמב"ם על עדיות ז

<< · רמב"ם · על עדיות · ז · >>

עדיות פרק ז

• ראו גם: נוסח המשנה עדיות ז רמבם

משנה א

אמר רחמנא "ופטר חמור תפדה בשה"(שמות לד, כ) וגו' "וכל בכור אדם בבניך תפדה"(שמות לד, כ). רבי אליעזר אומר, הקיש בכור חמור לבכור אדם. וחכמים מביאין ראיה מאומרו "פדה תפדה", את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, שרוצה בו פטר חמור כמו שנתבאר בספרי, ואומרים לפדיה הקשתיו ולא לדבר אחר.

והלכה כחכמים.

וזה העדות בראש בכורות גם כן:

משנה ב

חגבים - מיני הארבה.

וצירן - הוא הרוטב היוצא מהם. ואינו אסור ואפילו מחגבים טמאין, לפי שאין החגבין מבעלי הדם. וכמו כן [אין] יכשיר צירן גם כן, ואינו כגון משקין טמאים, אבל הוא מתטמא, וזהו אומרם "מהו טהור להכשיר, הא לטמא אפילו כל שהוא מטמא".

ועדות זו הלכה כמותה.

וכבר קדמה בעשירי מתרומות:

משנה ג

זוחלין - הם המים הניגרים בנחלים ובנהרות.

ונוטפין - הם המים הנוזלין טיפות טיפות מן המעינות, ומן הנהרות גם כן, ויתכנס מאותן טיפות מקווה מים.

והעיקר אצלנו הזוחלין כמעיין, והנוטפין כמקווה. וכשיתקבצו הנוטפין, עם הזוחלין הרבה מן הנוטפין, דין הכל כדין מעיין, והם כשרים לקדש בהם מי חטאת, כמו שיתבאר בחמישי ממקואות.

ועדות רבי צדוק ברורה:

משנה ד

כבר קדם שזוחלין הוא המים הנגרים על הארץ, נגזר מ"זוחלי עפר"(דברים לב, כד).

וקלוח - הוא שפיכות המים והזלתו מן הכתלים. והזחלה הוא לשון מורגל הרבה במשנה ובתוספתא.

והוא אומר כשנתן המים שיזחלו על עלה האגוז, כלומר על קליפתו החיצונה הירוקה, וישפך מאותה הקליפה אל מקום אחר, הנה הוא נשאר כדין הזוחלין כמו שהיה, לפי שאותן קליפות, ואף על פי שיש בהם בית קיבול, אינם כלים כדי שיהיה דין המים כדין המעיין שהעבירו על גבי כלים, שאזכרנו עוד בחמישי ממקואות, אבל הוא כזוחלים שהם כמעיין, ומטהר בכל שהוא, וכשר לקדש מי חטאת ולטבילת הזב, כמו שיתבאר בראש מקואות.

וכל אלו הלכות הן:

משנה ה

קלל - אלו כלי חרס, ויש בהן אפר פרה.

וכבר בארנו לך במסכתא זו שכלי חרס לא יטמא מגבו, והכלי טהור בלי ספק. אבל חכמים אומרים, שהאפר נטמא ואינו ראוי לטהר בו, לפי שנאמר באפר הפרה "והניח מחוץ למחנה במקום טהור"(במדבר יט, ט), ואין זה מקום טהור. ורבי אליעזר אומר, הואיל והכלי לא נטמא, אותו האפר במקום טהור הוא. ועוד תבוא הלכה זו בפירושה בעשירי מפרה.

וכבר ידעת שסתם נזירות שלשים יום, וכשגלח יום שלשים נחשוב אותו היום סוף השלשים ותחילת השלשים השניים, ויהיה תשלום השלשים השניים גם כן יום תשעה וחמשים.

וכבר קדם פירוש עדיות אלו בשלישי מנזירות.

וכן ההלכה. ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ו

שרבי אליעזר אוסר זה, כדי שלא יניח אותה בשביל הלידה, ויעבור על מה שנאמר "לא תאחר לשלמו"(דברים כג, כב), והוא עניין אמרו "גזירה שמא יגדל מהם עדרים".

והלכה כמו עדות זה.

ולא נחוש לחששא זו, דכל ולד שתלדנה מותר להקריבו שלמים, כמו שיתבאר בשלישי מתמורה:

משנה ז

ארוכות של נחתומים - לוחות של נחתומים שעורכין עליהם הכיכרות שהם עיסה, ונקראות ארוכות כפי תבניתם.

ועוד נבאר במקומות ממסכת כלים שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מן התורה, ואמנם מתטמאים מדרבנן. והיה אומר רבי אליעזר, שלא יטמאו אלה הארוכות.

וזה התנור המתפרק, הוא שנותנין בין כל חוליא וחוליא חול, לפי שהוא כולו מתפרק חלק חלק, וכנשלם רומו טח אותו בטיט מבחוץ ומחבר כולו. אמר רבי אליעזר, הואיל והחול מבדיל בין חוליא וחוליא, הוא נחשב כשבור המתפרק תמיד, ולפיכך הוא טהור לעולם ואינו מקבל טומאה. וחכמים אומרים, כיון שהטיט מדובק בחוליותיו מבחוץ הנה כולן מחוברות, והוא שלם ומקבל טומאה.

ואין הלכה כרבי אליעזר, כמו שנבאר עוד בהלכה זו בחמישי מכלים.

ומעברין את השנה בכל אדר - הוא שיכולין לעשות השנה מעוברת עד היום האחרון מן אדר, ויכולין בית דין לומר ביום אחרון מן אדר שזה החדש שיכנס למחר הוא אדר שני.

ואמרו על תנאי - כבר ביארנו מה שהיה.

והכל ברור, והלכה כן:

משנה ח

יורה - קדירה בנויה, ויושם האש תחתיה, וסביבה בניין על שפתות הקדרה. וממלאין הקדרה באותן הדברים שמבשלין בה, וכשהיא רותחת יעלו המים באותו הבניין, כמו שעושים הצבעים ואותם שמבשלין הצאבון והסוכרה והשולקין הזיתים וכיוצא בהם.

והעיקר אצלינו שאלו התוספת העשויה מהם לפי שאנו צריכין להן לבישול הוא טמא, והנעשין על דרך הנוי או תוספת על הצריך אינו מתטמא, כמו שנאמר "תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם"(ויקרא יא, לה), וקבלנו בפירוש זה "לכם" שבצרככם, כמו שנבאר בחמישי מכלים:

משנה ט

חרשת שהשיאה אביה - כיון שנישואיה נשואי תורה, לפי שאביה השיאה אף על פי שאין לה דעת שלימה לפי שהיא חרשת, תצא בגט, ויהיו גירושיה גרושין גמורים.

ומריש - קורה גדולה שמשימין עליה ראשי קורות התקרה.

כל דבר שגזל הגזלן, ועשה בו מעשה שאין יכול להחזיר הדבר שגזל בעינו אלא בהפסד דבר, ישלם לבעליו דמי אותה הדבר שגזל, להקל על בעלי התשובה.

וכבר קדם לנו המאמר באלו העדיות כולן, שהם ברורות, בחמישי מן גיטין:

משנה עדיות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב