משנה עדיות ז ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ז · משנה ח | >>

העיד מנחם בן סגנאי על מוסף היורה של שולקי זיתים שהוא טמא, ושל צבעים שהוא טהור.

שהיו אומרים חלוף הדבריםד.

משנה מנוקדת

הֵעִיד מְנַחֵם בֶּן סִגְנַאי

עַל מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים,
שֶׁהוּא טָמֵא,
וְשֶׁל צַבָּעִים,
שֶׁהוּא טָהוֹר;
שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:
חִלּוּף הַדְּבָרִים:

נוסח הרמב"ם

העיד מנחם בן סגנאי,

על מוסף יורה של שולקי זיתים - שהוא טמא,
ועל של צבעים - שהוא טהור.
שהיו אומרין - חילוף הדברים.

פירוש הרמב"ם

יורה - קדירה בנויה, ויושם האש תחתיה, וסביבה בניין על שפתות הקדרה. וממלאין הקדרה באותן הדברים שמבשלין בה, וכשהיא רותחת יעלו המים באותו הבניין, כמו שעושים הצבעים ואותם שמבשלין הצאבון והסוכרה והשולקין הזיתים וכיוצא בהם.

והעיקר אצלינו שאלו התוספת העשויה מהם לפי שאנו צריכין להן לבישול הוא טמא, והנעשין על דרך הנוי או תוספת על הצריך אינו מתטמא, כמו שנאמר "תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם"(ויקרא יא, לה), וקבלנו בפירוש זה "לכם" שבצרככם, כמו שנבאר בחמישי מכלים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מוסף היורה של שולקי זיתים - דרך שולקי זיתים וצבעים, שיש להם יורות גדולות ועושים להם תוספת טיט על שפתם שיעלו בה המים בעת רתיחתם. ושל שולקי זיתים טמא, לפי שאותה תוספת צריכה לכלי ומשתמשין בה, והתורה אמרה גבי תנור וכירים (ויקרא יא) וטמאים יהיו לכם. ודרשינן לכם, כל שבצרכיכם, כלומר הדבר מן הכלי שאתם צריכים לו ומשתמשין בו הוא שמקבל טומאה:

ושל צבעים טהור - שאין הצבעים משתמשים באותה תוספת לפי שיראים שמא יפסד צבעם:

פירוש תוספות יום טוב

מוסף היורה וכו'. שנויה במתני' ה' פ"ה דכלים:

שהיו אומרים חלוף הדברים. פי' הראב"ד וז"ל מפני כי הצבעים חסים על מי הצבע שלא יתפזרו יותר ממה שאין שולקי הזיתיה מקפידים על שליקתן. שאין למים צורך אלא מעט. וכשבא מנחם בן סגנאי ) שהיה צבע. והיה בקי בענין. וראה שהצמר והפשתן עולים למעלה ואין מניחין למים להתפזר. קבלו ממנו עדותו. עכ"ל. והר"ב הצריך שישמש בו משום דאי לאו הכי גם בשניהם לא היה בו שום טומאה דלשליקה עצמה אינה צריכה כ"כ. והראשונים היו סוברים דבשל צבעים. הוא צורך גדול:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) חילוף. מפני כי הצבעים חסים על מי הצבע שלא יתפזרו יותר, מה שאין שולקי הזיתים מקפידים על שליקתן שאין למים צורך אלא מעט. וכשבא מנחם כו' שהיה צבע והיה בקי בענין וראה שהצמר והפשתן עולים' למעלה ואין מניחים למים להתפזר, קבלו ממנו עדותו. הר"א. והר"ב הצריך שישתמש בו, דאל"ה גם לשניהם לא היה בו שום טומאה, דלשליקה עצמה א"צ כ"כ. והראשונים היו סוברים דבשל צבעים הוא צורך גדול:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מנחם בן סגנאי:    צבע היה כדאיתא בברייתא וכתב הר"ש שיריליו ז"ל ומשנה זו יפה פירשה הר"א בר' דוד ז"ל והנני כותב לשונו היורה היא של מתכת ואינה מיטמאה מאוירה ומוסף היורה עטרה של טיט שעושין על שפת היורה של שולקי זיתים הפריצים והיא מחוברת בבית הכירים שלה וכדי שלא תעלה הרתיחה ותצא לחוץ מוסיפים על שפת היורה עטרה של טיט אותה עטרה הרי היא כמו תנור של חרס ומטמאה נמי מאוירה אבל של צבעים לא מפני כי של שולקי זיתים היא צורך גדול ליורה יותר משל צבעים מפני הרתיחה שהיא עולה עם הזיתים ואם לא היתה העטרה היה הכל נשפך לחוץ אבל של צבעים אינו יכול לצאת לחוץ כי הצמר או הפשתן שהם צובעין בה הם עולין למעלה ומגינין על המים שלא תעלה רתיחתן ותצא לחוץ ובתחלה היו אומרים בחלוף מפני כי הצבעים חסין על מי הצבע [כו' ע"י בתוי"ט]. בפירוש רעז"ל ועושין להם תוספת של טיט על שפתם וכן כתב הר"ר יהוסף ז"ל יותר היה נראה נכון לפרש בתוספת של מתכת וצ"ע ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

העיד מנחם בן סגנאי:    [כלים פ"ה מ"ה]:

על מוסף היורה של שולקי זיתים:    כשאין היורה מחזיק הזיתים שרוצין לבשל, מוסיפין בשפת היורה שפה מטיט בגובה סביב:

שהוא טמא:    ר"ל שמקבל טומאה מדמשתמש שם. ואע"ג דלא עדיף שם מכלי אדמה שאמקט"ו, י"ל כיון דמחובר למתכות לא גרע מעץ המשמש מתכות שמקט"ו [ככלים פי"ג מ"ו]:

ושל צבעים שהוא טהור:    דאין ממלאין הצבע נגד השפה מטיט, שלא תתקלקל הצבע. רק עושה השפה שלא תעבור הרתיחה:

שהיו אומרים חלוף הדברים:    שהיו סוברים דלשימוש הצבעים, השפה מטיט הוא נצרך יותר, דחס טפי על הצבע שלא תעבור ברתיחתה. אבל מנחם שהיה צובע היה בקי בענין, דאדרבה מי הצבע אי אפשר שיעבור רתיחת כל כך בנקלות כבשמן, ולהכי רק בשמן טמאו להשפה מדמשתמש שם:

בועז

פירושים נוספים