רמב"ם על יבמות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על יבמות · ז · >>

יבמות פרק ז[עריכה]


משנה א[עריכה]

אף על פי שהאישות היא בעבירה, יהיו עבדי צאן ברזל כדין עבדיו שלקחם אחר, שהוא חייב באחריותן:

משנה ב[עריכה]

דברי רבי יוסי מפני חלקו של עובר - רוצה לומר כשיניח המת בנים רבים מאשתו בת ישראל והניחה מעוברת, הדין נותן שלא יאכלו עבדיה בתרומה לפי שהם ירושה מכל האחים, ועובר במעי זרה זר הוא, ובשביל חלק העובר לא יאכלו עבדים בתרומה.

והרחיקו חכמים זה ואמרו לו, אם אתה אומר שחלקו של עובר פוסל ושהוא קונה, כמו כן בת כהן לכהן כשהניח בנים והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה, שהעיקר "ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל". ויהיה שיעור קושייתם עליו כך, מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן, כך אתה צריך להעיד על בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת. ואמנם סברת חכמים הוא כיון שיש לו בנים יאכלו עבדיה בתרומה אף על פי שהיא מעוברת, והעיקר אצלנו "אין קניין לעובר".

והלכה כחכמים:

משנה ג[עריכה]

( ראו משנה ב' )


משנה ד[עריכה]

פוסלין ולא מאכילין - עניינו אם היתה בת ישראל מעוברת מכהן, או שומרת יבם לכהן, או מאורסת מכהן, או בעלה כהן חרש, או כהן בן תשע שנים ויום אחד, לא תאכל בתרומה, לפי שהם אינם קונין קניין גמור.

ואם היתה בת כהן מעוברת מישראל, ושאר העניינים הנזכרים, נפסלה מלאכול בתרומה, לפי שהם קונים קצת קניין.

וכוון באמרו בן תשע שנים ויום אחד - לפי שמעיקרינו הוא "בן תשע שנים ויום אחד, ביאתו ביאה".

וכבר באר בתלמוד שאמרם בכאן "בן תשע שנים ויום אחד פוסל" אמנם זה בפסול כהונה. כמו אם יהיה חלל בן תשע שנים ויום אחד ובא על הכוהנת פסלה מלאכול בתרומה. או תהיה גרושה וחלוצה, ובא עליה בן תשע שנים ויום אחד, שהיא גם כן נתחללה ונפסלה לכהונה. ואם נפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד או פחות מבן תשע, פוסל מן התרומה ומן הכהונה כמו שפירשנו אף על פי שהוא ספק. וכמו כן אם כשבא על יבמתו, ונפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנה כמו שיתבאר, או הוא פחות ואין ביאתו ביאה. או אם חלץ האיש ליבמתו ונפל הספק אם הביא שתי שערות והחליצה גמורה, או לא. הדין בכל זה לחומרא, והוא מה שאמרו חולצת ולא מתייבמת. וכשיהיה שם אחד מאלו העניינים, תדין בזה הדין.

ואחר כך חזר למין ממיני הספק, והוא אמרו נפל הבית עליו ועל בת אחיו, שאין אנו יודעין מי מהם מת תחילה, שאילו ידענו שבת אחיו מתה בתחילה היתה צרתה מותרת לאחיו, כאשר הקדים לנו באמרו וכולן שמתו וכו'. ואילו ידענו שהוא מת בתחילה, היתה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום, ומפני שנתחדש הספק חולצת ולא מתיבמת:

משנה ה[עריכה]

אמרו פוסל משום ביאה - כשבא על אשה עשאה זונה ופסלה מן הכהונה, לפי שאינו ראוי לבוא בישראל, ולכך בעילתו בעילת זנות.

ואין פוסל משום זרע - כמו שאמר, לפי שהעיקר אצלנו "אין חייס לעבדים":

תחילת משנה בנוסח הרמבם[עריכה]

זאת ההלכה על דעת מי שאמר "עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, הולד ממזר".

והרבה בתלמוד נושא ונותן בזה, ופסקו "גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש, בין באונס בין ברצון":

משנה ו[עריכה]

ומן העיקרים שלנו, שכל זמן שיהיה לכוהנת זרע מישראל, בין שיהיו זכרים או נקבות, לא תאכל בתרומה. ולשון ספרא "ובן אין לה"(ויקרא כב, יג), אין לי אלא בנה, בתה ובת בנה ובת בתה ובן בתה ובן בת בתה מניין?, תלמוד לומר "וזרע אין לה"(ויקרא כב, יג) עיין עליה, רוצה לומר תדין על הזרע וזרע הזרע עד שיכלה.

ועל זה הדמיון בעצמו, אם היתה ישראלית לכהן, כל זמן שיהיה לה ממנו זרע או זרע הזרע עד סוף כל הדורות, תאכל בתרומה: