עיקר תוי"ט על יבמות ז

משנה יבמות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דאי לאו שהיא חללה היו אוכלין אע"פ שהן שלה כדמפרש במתניתין דלקמן:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) אע"ג דבאשתו שכנסה איירינן מיהו עבד שקנה נמי ילפינן בברייתא דמאי שנא הך איתתא קנינו והך עבד קנינו. וכתב רש"י וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטריך קרא, י"ל כגון שנתנו לעבד מנה ע"מ שאין לרבו רשות בו:

(ג)

(ג) (על הברטנורא) דרבנן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל ולא סברי דטעמיה משום עובר במעי זרה כו'. תוספ':

(ד) (על הברטנורא) רש"י ומשמע דר"ל דלאו דוקא מפני חלקו של עובר ומיירי ביש לו אחים ובהא הוא דפליגי עליה רבנן לומר דודאי אין לו זכיה היכא דאיכא אחי אבל כי ליכא אחי כלל מודו רבנן אפילו באין לו אחים שאין אוכלים בשביל אהים סברי דאין לעובר קנין בעבדים ואוכלים וחולקים על ר"י ותמהו עליו שא"כ אף בת כהן לכהן כו' ואין כאן אלא עובר לדבריך לא יאכלו אלא אוכלים הם לפי שאין לעובר קנין בהם ואוכלים בשביל המשפחה שכ"ז שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו כדאיתא בגמרא וזוהי דעת הרי"ף. אבל במ"ג פ"ה דנדה מפרש הר"ב דהא דעובר אין לו זכיה ביש לו אחים ומשמע דאי אין לו אחים יש לו זכיה וזוהי דעת הרא"ש. ועתוי"ט:

(ד)

(ה) (על הברטנורא) דבנעוריה משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) ומיהו דוקא כששומרת ליבם אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר:

(ז) (על הברטנורא) בגמרא ילפינן להו מקראי.

(ח) (על הברטנורא) כלומר ופכולה להנשא לכהונה וק"ו מגרושה מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה:

(ט) (על הברטנורא) דנשואי קטן אינו כלום נ"י:

(י) (על המשנה) ספק כו'. ולא מוקמינן ליה אחזקה אפילו, לתרומה דמיירי כגון דהשתא דאתא קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן אחזקה קמייתא א, לא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע לה. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) ותימא דממ"נ תתייבם אי קדושיו קדושין הרי מצוה. ליבמה ואי לא הוו קדושין לא היתה אשת אחיו מעולם. ורש"י פירש לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה. והר"מ פירש בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות כו' חולצת כו' והקרוב אלי שבדברי הר"ב יש ט"ס:

(ה)

(יב) (על המשנה) והשוטה. הא דלא תנן קמן בהדייהו דלא תקינו ליה רבנן נשואין היינו משום דבעי למתני סיפא וילדה לא מתני ליה לקטן. תוספ':

(יג) (על המשנה) לא פוסלין ולא מאכילין. לא איצטריך לאשומעינן באונס ומפתה דאין מאכילין ומשום לא פוסלין נקטי'. תוספ':

(יד) (על המשנה) ואם כו'. תנא סיפא דהכא לגלויי רישא דלעיל בן ט' ויום אחד דמוקמינן לה בפסולי כהונה שלא תאמר רישא פסולי קהל דוקא. תוספ':

(טו) (על המשנה) עיברה כו'. אבל ספק לא אמרינן שמא עיברה דבזנות לא חששו. גמרא. ופירש"י דקי"ל אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר הלכך ליכא ספק. וכתבו התוספ' דהוא הדין בשוטה:

(טז) (על המשנה) תאכל. כדמרבינן לקמן אפילו ממזר:

(יז) (על המשנה) פוסל כו'. בגמרא ילפינן ליה מקרא:

(יח) (על הברטנורא) שהוא עבד מישראל כשר ומת בעלה ישראל ונשאר זה כו'. לשון רש"י:

(יט) (על המשנה) בת ישראל לכהן. ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים דהוא עבד. רש"י:

(כ) (על המשנה) ממזר פוסל בגמרא יליף לה מקרא וה"ה לזרע זרעה בבת ישראל מכהן שמאכיל:

(כא) (על המשנה) ממזר. זאת ההלכה על דעת מי שאמר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והרבה בגמרא נושא ונותן בזה ופסקו דהולד כשר בין בפנויה בין בא"א בין באונם בין ברצון. הר"מ:

(ו)

(כב) (על המשנה) אם אמו. לאחר מיתת אביו. רש"י: