לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/ברכות/דף א עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

מתניתין:

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה – דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר.


גמ'. ף0011תנו רבנן: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבין? משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות – דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן;

 

  • מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' - מאי דנקט ערבין ברישא (גמרא דף ב ע"ב), סידורא דקרא נקט, דכתיב "ובשכבך ובקומך". משום הכי בעי מאימתי זמן שכיבה, דמשם ואילך מחייבין למיקרי קריאת שמע. ומפרש: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן - שזהו יציאת הכוכבים, דכתיב גבי תרומה: "ובא השמש וטהר", והיינו ביאת אורו לגמרי; דהכי דרשינן בגמרא (שם): "מאי וטהר? טהר יומא".
ושלושה דינים יש בעניין הקדשים, דתנן (משנה נגעים יד ג)ת0011: "טבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים". פירוש: מעשר שני הוא קדשים קלים, והיו אוכלים אותם הבעלים בירושלים. ואם נטמא הבעל, כגון שנגע בנבילה או בשרץ, צריך טבילה, ומיד הוא טהור, ואוכל ממנו בלא הערב שמש. אבל אם הוא כהן ונטמא - צריך טבילה והערב שמש לאכול תרומה. ואם נטמא טומאה יותר חמורה, כגון זב או זבה וכיוצא בהן שצריכין כפרה, אין הטבילה והערב שמש מועיל לאכול קדשים - דחמירי - עד שיביא כפרתו.
הרי שזמן אכילת התרומה הוא מביאת אור השמש ואילך. ולעניין ק"ש ג"כ מאותה שעה ואילך קורין אותה:
  • עד סוף האשמורה הראשונה - דהיינו שליש הלילה (דף ג.) דשלוש אשמורות הוי הלילה, דכתיב: "באשמורת התיכונה". ומדקאמר "תיכונה" מכלל דאיכא לפניה ולאחריה, וסבירא ליה לר' אליעזר דמאי דכתיב "ובשכבך" אינו ר"ל כל זמן ששוכבים במיטותיהן, אלא כל זמן שהולכין לשכב, ועד שליש הלילה דרך קצת בני אדם שמאחרין מלשכב ועדיין זמן שכיבה מקרי:
  • וחכמים אומרים וכו' - חכמים ור"ג חולקין על ר' אליעזר בסוף הזמן ודורשין "ובשכבך", כל זמן שבני אדם שוכבין במטותיהן. ואפילו חכמים דאמרי עד חצות (דף ד: ודף ט.), אינם חולקים עם רבן גמליאל בעניין הדרשה ד"ובשכבך", דמודו דמן התורה זמנה כל הלילה. אלא פלוגתא דר"ג וחכמים הוי בסייג, דחכמים היו עושין סייג להרחיק אדם מן העבירה, ור"ג לא חייש לסייג. ומיהו, בין חכמים בין רבן גמליאל, כולהו מודו דלכתחילה צריך לקרותה מייד בצאת הכוכבים.
תדע, דהא אמרינן לקמן (שם) "כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב" וכו', ורוצה לומר, שאפילו כשיבוא מן השדה קודם זמנה אין לו לומר: "כיוון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע, אוכל ואשתה תחילה", אלא יש לו לקרותה תחילה או לשנות עד יציאת הכוכבים, ויקרא קריאת שמע ויתפלל ואח"כ יאכל. וכיוון דחזינן דאפילו כשיבוא קודם זמנה, חששו שמא יבוא לידי פשיעה והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד - שמעינן דדברי הכל שצריך לכתחילה לקרות מיד ביציאת הכוכבים. ופלוגתייהו לא הוי אלא בדיעבד: חכמים סבירא להו דאפילו בדיעבד אינו יוצא אלא עד חצות משום סייג, ור"ג ס"ל דבדיעבד יוצא כל הלילה:
  • ויש להקשות, לרבנן דאמרי דאפילו דיעבד אינו יוצא אלא עד חצות, אם עבר חצות מה יהא דינו? שאם נאמר שלא יקרא כלל, קשה, כיוון דקריאת שמע חיוב מן התורה, היאך יכולין חכמים לפוטרו ממנה?
ואית דאמרי דסבירא להו דאחר חצות קורא אותה בלא ברכות; שהברכות, שאינן אלא מדרבנן, יכולין הם בשלהם למנוע שלא יאמר אותן אחר שעבר זה הזמן. אבל קריאת שמע שהיא מן התורה, קורא אותה כל הלילה; ואף על פי שאין שכרו כל כך כמו אם קרא אותה בברכותיה, אפילו הכי יש לו שכר, כיוון שיוצא מחיוב של תורה.
ואם תאמר: ולמה אינו אומר הברכות? והא אמרינן גבי קריאת שמע של שחרית, שאף על פי שעבר זמן קריאתה, שאומר הברכות, כדתנן (דף ט:): "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד", ודייקינן עלה (דף י:): "מאי לא הפסיד? לא הפסיד הברכות".
ויש לומר, דגבי קריאת שמע של לילה החמירו יותר, מפני שהלילה היא זמן שינה, ואם יֵדע שיכול לצאת מחיוב קריאת שמע ומחיוב הברכות אחר חצות, יאמר בליבו: מה לי ולצרה הזאת, להכריח עצמי לקרות מיד, כיוון שאחר חצות אוכל לצאת ידי חובה מן הכל.
ונראה למורי הרב נר"ו דסבירא להו לרבנן שאפילו קריאת שמע עצמה, שהיא מן התורה כל הלילה, אינו קורא אותה אחר חצות, שיכולין חכמים לפוטרו ממצות עשה ת0012כל זמן שעושין כן משום סייג, או משום קיום המצווה עצמה. דהכי חזינן בלולב, שמצוותו מן התורה יום ראשון, ואפילו הכי כשחל יום ראשון בשבת פטרו חכמים ליטלו ת0013משום גזירה דשמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (סוכה מב ב ומד א). וגבי סדין בציצית נמי, אף על פי שהתורה חייבה אותו והתירה הכלאים לעניין הציצית, דכתיב: "לא תלבש שעטנז" וסמיך ליה "גדילים תעשה לך", דאלמא משמע שהסדין שהוא של פשתן עם התכלת שהוא צבוע על הצמר מותר מן התורה, אפילו הכי היו פטרין אותו (מנחות דף מ:) בית שמאי, גזירה משום כסות לילה; כלומר, שאף על פי שאם היה לובש אותו ביום מחוייב להטיל בו ציצית מהתורה, אפילו הכי פטרו אותו שילבשנו בלא ציצית, כיוון דלילה אינה זמן של ציצית, דמצות ציצית אינה נוהגת אלא ביום, דכתיב "וראיתם אותו וזכרתם", דמשמע כל זמן שיש בו ראיה יש בו זכירה, וכל זמן שאין בו ראיה אין בו זכירה, וגזרו יום אטו לילה. הרי שחייב מן התורה שלא ללבוש טלית של פשתן ביום בלא ציצית של תכלת, ואפילו הכי פטרו אותו בית שמאי ללובשו בלא תכלת, משום גזירה דשמא ילבש אותו בלילה ויעבור משום לא תלבש שעטנז. ובהא הלכה כבית שמאי. הכא נמי, אף על פי שמצות קריאת שמע כל הלילה מן התורה, אפילו הכי פטרו אותו חכמים משום סייג, כדכתיבנא.
  • ואיפסיקא הלכתא (בגמ' דף ח:) כרבן גמליאל, דאמר שסוף זמן קריאת שמע עד שיעלה עמוד השחר. וזמן התחלת קריאתה הוא מיציאת הכוכבים ואילך, כרבי אליעזר, דבהא ליכא מאן דפליג עליה.
ובירושלמי שואל, על מה נהגו העולם לקרות קריאת שמע קודם זה הזמן? והכי אמרינן התם: הקורא קודם לכן לא יצא. אם כן, למה קורין אותה בבית הכנסת? ומהדרי, לא לצאת בה, אלא לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה.
וכיוון שקריאת שמע של בית הכנסת אינו לצאת ידי חובה, ואחר כך צריך לקרותה בבית לצאת ידי חיוב של תורה, צריך כל אדם להיות נזהר בקריאתה, ושלא יסמוך על הקריאה שקורא על מיטתו מפני כמה דברים: האחד, מפני שאותה שעל מיטתו קורא אותה אחר אכילה ושתיה, וקריאת שמע של חיוב צריך לקרותה קודם אכילה לכתחילה, כדכתיבנא לעיל. ועוד, שאותה שעל מיטתו, מתוך שחושב שאינה אלא להבריח המזיקין בלבד, כדלקמן (דף ה.), פעמים שאינו חושש ואינו קורא אותה. ועוד, שאינו מכוון לצאת בה ידי חובה מן התורה, ומצוות צריכות כוונה. ת0014דאפילו מי שאמר שאינן צריכות כוונה, מודה ת0015דלכתחילה צריכות. ועוד, שאפילו בלא זאת הכוונה, צריך כוונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא, ובאותה שעל מיטתו אינו מכוון על זה. ועוד, שהקריאת שמע של חיוב, צריך שיאמר אותה בברכה, ושיקרא לפחות שתי פרשיות ראשונות, שבהן עול מלכות שמים ועול המצוות; וקריאת שמע שעל מיטתו אומר אותה בלא ברכה, ואינו אומר אלא פרשה ראשונה בלבד. ומפני כל הטעמים האלו צריך שלא לסמוך לצאת ידי חובה על אותה שקורין סמוך למיטה, וצריך גם כן שלא להיסמך על אותה של בית הכנסת.
אלא כך הוא העניין, שבבית הכנסת יקרא קריאת שמע עם ברכותיה ויתפלל, ולא יכוון לצאת ידי חובת קריאת שמע באותה הקריאה, אלא לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ויוצא ידי קריאת הברכות. ואחר כך כשיהיה בביתו קודם שיאכל, אחר יציאת הכוכבים, יקרא אותה ויתכוון לצאת בה ידי חובה, ויקרא אותה כולה במורא ובכוונת הלב. ואם לא ירצה לקרות אלא השתי פרשיות בלבד – סגי ליה בהכי. ואף על פי דאמרינן בירושלמי: "וצריך להזכיר יציאת מצרים בזמנה", דמשמע שצריך לומר פרשה שלישית שיש בה יציאת מצרים בשעה שקורא אותה לחובה, אפילו הכי, כיוון שהזכיר יציאת מצרים בברכות בשעה שקורא אותה בבית הכנסת, לא מצרכינן ליה להזכירה פעם אחרת.
וכתב רב עמרם ז"ל, שבשעה שקורא אותה יברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרוא קריאת שמע". ואומר מורי הרב שאין זה נכון, שברכה זו לא מצינו אותה בשום מקום. ולפיכך נראה לו שיותר נכון שיאמר "אהבת עולם" שנתקנה אצלה, ת0016ואפילו על קריאת הפסוקים או קריאת תלמוד תורה מצינו שנפטר מברכה באמירתה, כדאמרינן (דף יא:): השכים לקרות קודם שקרא קריאת שמע, צריך לברך. לאחר שקרא קריאת שמע, אין צריך לברך. מאי טעמא? שכבר נפטר באהבה רבה.
ואם תאמר: כיוון שאינו אומר ברכת "מעריב ערבים", הוויא לה ברכה שאינה סמוכה לחבירתה, וכל ברכה שאינה סמוכה לחבירתה צריך לפתוח בה בברוך? יש לומר, שכיוון שבמקומה היא סמוכה לחבירתה, אין לחוש עכשיו כשאומר אותה על קריאת שמע אם אינו פותח בברוך. שכיוצא בזה מצינו בתלמוד (לקמן דף כט:) בתפילת הדרך, שאינה פותחת בברוך וחותם בה "שומע תפילה", מפני דכיוון דבשמונה עשרה – ברכת "שומע תפילה" סמוכה לחבירתה, אם עכשיו אינה סמוכה לחבירתה לא חיישינן להכי.
ועדיין יש לשאול, כיוון שאינו זמן קריאת שמע בשעה שקורין אותה בבית הכנסת, היאך יוצא ידי חובה מהברכות, אם אינו לילה לעניין קריאת שמע? ויש לומר, שאף על פי שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים, אפילו הכי, כיוון ששקעה חמהת0017 והווי לילה לעניין תפילת ערבית, כדלקמןת0018, הכא נמי דיינינן ליה לילה לעניין קריאת הברכות ויכול לומר "גולל אור מפני חושך וחושך
  • מאימתי וכו' משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן - כהנים שנטמאו וטבלו, והעריב שמשן והגיע עתה לאכול בתרומה:
  • עד סוף האשמורה הראשונה - והוא שליש הלילה, כמו שמפורש בגמרא. ומשם ואילך עבר זמן שכיבה ולא קרינן ביה "בשכבך". ומקמי הכי נמי יממא הוא ולא זמן שכיבה, ולפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. ואם תאמר: א"כ למה קורא אותה בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. והכי תניא בברייתא דברכות בירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת שמע פרק ראשון שאדם קורא על מטתו - יצא:
  • עד שיעלה עמוד השחר - דכל הלילה קרוי
  • מאימתי - הכי גרסינן וכך נמצא בגרסת הגאונים ז"ל, ומתנחי בה סימנא, "ויקרא אלהים לאור יום": "וממאי דהאי 'ובא השמש וטהר' – א] ביאת אורו הוא, ומאי 'וטהר' – טהר יומא", פירוש, שהיא שעת צאת הכוכבים? "דילמא ביאת שמשו הוא, ומאי 'וטהר' – טהר גברא", כלומר, שהוא טהור לאכול בתרומה משעת שקיעת החמה.
ועל מה דאמרינן: "מכדי כהנים אימת אכלי תרומה, משעת צאת הכוכבים", עלה דייקינן: [ממאי] דהאי "ובא השמש וטהר" הוא שעת צאת הכוכבים? שמא אינו אלא שעת שקיעת החמה?
ואית דמפרשי לה אברייתא, דתניא: "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול, ואין כפרתו מעכבתו", וגרסי הכי: "ממאי דביאת שמשו היא, ומאי 'וטהר' – טהר יומא", שאי אפשר להביא כפרה מבערב? "דלמא ביאת אורו הוא", שהוא לפנות בוקר למחר? ומביאין ראיה לדבריהם מהכתוב: "קומי אורי כי בא אורך", שפירושו לדבריהם "כי זרח אורך". "ומאי 'וטהר' – טהר גברא", כלומר, שהביא כפרתו; ואם כן, הרי כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.
וזאת הגרסא עם פירושיה אינם דברים נכונים. כי הראיה שהביאו מן "כי בא אורך" – אינה ראיה, ופירוש אחר יש למקרא ההוא. ועוד, במערבא, דבעו לה מבעיא, ופשטו לה מברייתא, אדרבה ממתניתין הוו להו למפשטא, דקתני: "מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן"; ואם איתא דכפרה מעכבא לתרומה, האי "בערבין" –בשחרין [הוא]. ואי מוקמינן למתניתין בהנך דלאו מחוסרי כפרה נינהו, ברייתא נמי הכי אפשר לאוקמא, ולא תפשוט מינה כלל. ועוד, אמאי לא איפשיטא ממתניתין בהדיא? דתנן: "טבל ועלה – אוכל במעשר; העריב שמשו – אוכל בתרומה; הביא כפרתו – אוכל בקדשים".
הלכך מחוורתא גירסא ופירושה כדברי הנאונים ז"ל, וכמו שפירשתי.
ולענין עונת קריאת שמע פסק הרי"ף ז"ל, משעת צאת הכוכבים. ויש מקילין בדבר, וסומכין על תלמוד ירושלמי, דתניא: "קרא קודם לכן, לא יצא ידי חובתו. אם כן, למה קורין אותה בבית הכנסת? לא בשביל לצאת בה ידי חובתה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה". ועל זאת סמך רש"י בפירושו.
ב] ויש מפרשים זה דברי הירושלמי בעניין אחר, שלא היו קורין אותה בבית הכנסת שלא בעונתה בברכות, אלא עשאוהו כמו שאנו קורין "אשרי" קודם תפילת מוסף ותפילת מנחה, כך היה מנהגם לקרוא את "שמע" בכל תפילה שאינה סמוכה אל הברכות.
ונראה הפירוש הזה מבואר ג] בתלמוד ירושלמי בפרק זה. "רבי יוסי ורבי אחא נפקין לתעניתא. אתא ציבורא בעין מקרא את
  • ביאת אורו הוא וכו' - אמר אברהם: עוד גרסא זו צריכה תיקון, דהאי "ובא השמש - ביאת אורו" אמסקנא קאי, דמאי "וטהר" - טהר יומא, אבל "ובא השמש" ביאת שמשו מכל מקום:
  • ויש מפרשים וכו' - אמר אברהם: על מה הם סומכים על הירושלמי להקל, כדי להיפטר בקריאת שמע קודם צאת הכוכבים? ולא אמרו בפירוש: "הקורא קודם לכן, לא יצא ידי חובתו"?! אבל על זה יכולים לסמוך, שמנהג היה להם שהיו קורים אותה בבית הכנסת קודם זמנה עם ברכותיה, בשביל עם שבשדות, שהיו באים לבתיהם לערב והם יעפים, וכדי שלא יאכלו קודם קריאת שמע ותפילה, ואולי מתוך עייפותם יישנו ויפסידו הקריאה והתפילה, התקינו שיהו קוראים ומתפללים, ולא יֵצאו ידי מלכות שמים ריקם. והכל בברכות, כדי שיסמכו גאולה לתפילה. מכל מקום, החכמים שבהם יוצאים ידי חובתן בברכות של קריאת שמע; אבל ידי קריאת שמע לא יצאו, וקורין אותה על מיטתם לצאת ידי חובתן. על דבר זה אנו סומכים בירושלמי:
  • בתלמוד ירושלמי וכו' - אמר אברהם: כן כתב רבינו חננאל והרב רבינו יצחק בן גיאות, שהיו קורין אותה שלא בברכות כעין "אשרי", לא היה שמתפללין אותה בלא ברכות בסמיכות גאולה לתפילה. והירושלמי המבואר שכתב, לא ידע ולא הבין, והרי אני מפרש אותו בדף השני:

לשון רבינו ישעיה אחרון ז"ל.

א - "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא). על כן היה סדר רבותינו הקדושים להתחיל סדר המשנה ביחודו של הקב"ה, ואמרו שחייב אדם לקרוא קריאת שמע, לייחד שמו של הקב"ה ולקבל עליו עול מלכות שמים ועול תורה והמצוות ערב ובוקר, שנאמר: "בשכבך ובקומך". עד כאן לשון ריא"ז.



הערות, הגהות ושינויי נוסחאות

על הרי"ף

הערה ף0011: דף ב עמוד ב.

על תר"י

הערה ת0011: ושם איתא: טבול יום אוכל במעשר; אבל בפסחים לה א ובכמה דוכתי מייתי לה בזה הלשון: טבל ועלה, והיינו הך, כמו שכתב שם בר"ש בהג"ה. גליון.

הערה ת0012: פירוש, בשב ואל תעשה, יבמות ריש דף צ:. ד"ת.

הערה ת0013: סוכה מב ב. ועיין שם בריש מד. גליון.

הערה ת0014: פסחים קיד ב ור"ה כח ע"א וע"ב, עיי"ש. ובאו"ח סי' ס סעיף ד מביא שתי דעות, ומכריע שצריכות כוונה. ועיין סוף פירקין בר"י סד"ה "פתח ובירך" כו'. גליון.

הערה ת0015: נ"ב: עיין לקמן סימן כד בבעיא פתח בדחמרא, ובריש פרק היה קורא. ב"ח.

הערה ת0016: דאפילו. ב"ח.

הערה ת0017: לכאורה נראה דלאו דווקא, אלא הוא הדין מפלג המנחה לדעת רבי יהודה. ויקיעורך.

הערה ת0018: בסימן צג בר"י ד"ה דעבד כמר. גליון.