לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ה עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

[4]רבה בר רב הונא רמא כרגא ארבנן. א"ל ר"נ בר רב יצחק: עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא - דכתיב (דברים לג ג): אַף חוֹבֵב עַמִּים כָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶךָ. אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! אפי' בשעה שאתה מחבב עמים, כל קדושיו יהיו בידך. מאי וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ? תני רב יוסף: אלו ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה לישא וליתן בדיבורו של מקום. אדנביאי - דכתיב (הושע ח י): גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם. ואמר עולא: הפסוק הזה בלשון ארמי נאמר - אם כולן יתנו בגוים, עתה אקבצם. ואם לאו, וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים. אדכתובי - דכתיב (עזרא ז כד): מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִירְמֵא עֲלֵיהוֹן. ואמר רב יהודה: מִנְדָּה - זו מנת המלך. בלו - זו כסף גולגלתא. והלך - זה ארנונא, כגון תשורה או ארוחה שעושין למלך כשעובר עליהן. גרסינן בנדרים (דף סב.): אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה, דכתיב (מלכים א יח יב): וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעוריו. והא כתיב (משלי כז ב): יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ! לא קשיא. הא - באתרא דידעין לי'. והא - באתרא דלא ידעין ליה. אמר רבא: שרא ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה ולמימר: "צורבא מרבנן אנא! שרו לי תיגראי ברישא!" דכתיב (שמואל ב ח יח): וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ. מה כהן נוטל חלק בראש, אף ת"ח נוטל חלק בראש. וכהן מנלן? דכתיב (ויקרא כא ח): וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ וגו', ותנא דבי ר' ישמעאל: וְקִדַּשְׁתּוֹ - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה ראשון:

(מכילתין דף ח.) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר: ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש? ורמינהו: ל' יום לקופה. ג' חדשים לתמחוי. ששה לכסות. תשעה לקבורה. שנים עשר לפסי העיר. א"ר אסי א"ר יוחנן: כי תנן נמי מתניתין - לפסי העיר תנן. ושמעינן מינה: דכל הני מילי - חיובא נינהו, ומפקינן מינייהו בעל כרחן, דומיא דפסי העיר. תניא: המודר הנאה מבני העיר, ובא אדם ונשתהה שם - כל ששהה שנים עשר חדש, אסור ליהנות ממנו. פחות מיכן, מותר ליהנות ממנו. מיושבי העיר - כל ששהה שם ל' יום, אסור ליהנות ממנו. פחות מיכן, מותר ליהנות ממנו. א"ר אסי א"ר יוחנן: הכל לפסי העיר, ואפילו מיתמי. אבל מרבנן - לא. רבנן לא צריכי נטירותא. א"ר פפא: לשורא, ולפרשא דמתא, ולטורזינא - אפי' מיתמי. כללא דמילתא: כל מידי דאית להו ליתמי [5]נטירותא בגויה - רמינן עילויהו. [6]רבא רמא צדקה איתמי דבר מריון. א"ל אביי: והאמר רב שמואל בר יהודה: אין פוסקין צדקה על היתומים, אפילו לפדיון שבוים! א"ל: אנא לאחשובינהו קא עבידנא. (דף ח:) ת"ר: קופה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלשה. נגבית בשנים - שאין עושין שררה על הצבור בממון בפחות משנים. מתחלקת בשלשה - מפני שהוא כדיני ממונות. תמחוי נגבית בשלשה, ומתחלקת בשלשה, מפני שגיבויו וחילוקו שוה. ומפני מה קופה נגבית בשנים, ותמחוי נגבית בשלשה? שהקופה - דבר קצוב הוא על כל אחד ואחד, ואין הגבאין מוסיפין ולא גורעין, אבל תמחוי - אינו דבר קצוב, אלא לפי צורך שעה היא נגבת לעניי עולם, וצריכין לקצוב על כל אחד ואחד כראוי לו, ונמצא כדיני ממונות, לפיכך: צריך שלשה. תמחוי - נגבית בכל יום, וקופה - מע"ש לע"ש. תמחוי - לעניי עולם. קופה - לעניי העיר. ורשאין בני העיר לעשות קופה – תמחוי,

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף



  1. ^ בגמ' וברא"ש איתא רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא כו' [וכ"ה בד"ק] (ג"א)
  2. ^ בגמ' איתא דאית להו הנאה מני' כו' (ג"א)
  3. ^ בגמ' איתא רבה
  4. ^ בגמ' וברא"ש איתא רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא כו' [וכ"ה בד"ק] (ג"א)
  5. ^ בגמ' איתא דאית להו הנאה מני' כו' (ג"א)
  6. ^ בגמ' איתא רבה