לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ו עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

ותמחוי - קופה, ולשנותם לכל מה שירצו. ורשאין בני העיר להתנות על השערים, ועל המדות, ועל שכירות הפועלין, ולהסיע על קיצותן:

גרסי' בתחלת ערכין ( דף ו.) אמר רב נחמן: אמר רבה בר אבוה: אמר רב: "סלע זו לצדקה" - מותר לשנותה, בין לעצמו, בין לאחר, לא שנא אמר "עלי", ולא שנא אמר "זו". ות"ר: האומר "סלע זו לצדקה" - עד שלא באת ליד גבאי, מותר לשנותה. משבאת ליד גבאי, אסור לשנותה. וגרסינן התם נמי: [2]אמר רב: ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת - אסור לשנותה. סבר ר' חייא בר אבא למימר: לא שנא לדבר הרשות, לא שנא לדבר מצוה. א"ל ר' אמי: הכי אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא לדבר הרשות. אבל לדבר מצוה - מותר לשנותה. וה"מ עד שלא נשתקע שם בעליה. אבל לאחר שנשתקע שם בעליה - אפילו לדבר הרשות, מותר לשנותה. (מכילתין דף ח:) אמר מר: אין עושין שררה על הצבור בפחות משנים. מנלן? אמר רב נחמן בר כהן: דאמר קרא (שמות כח ה): וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וגו'. שררה – הוא דלא עביד. הא הימוני – מהימן. מסייע ליה לר' חנינא, דאמר: מעשה היה, ומינה רבי שני אחים בקופה. מאי שררותא? אמר רב נחמן: אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה, ואפילו בערב שבת. איני? והא כתיב (ירמיהו ל כ): וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לוֹחֲצָיו, ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: אלו גבאי צדקה! לא קשיא! הא – דאמיד. והא – דלא אמיד. כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי, ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה. (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ – זה דיין שדן דין אמת לאמתו. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד – אלו גבאי צדקה. במתניתין תנא: וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ – זה דיין שדן דין אמת לאמתו, וגבאי צדקה. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד – אלו מלמדי תינוקות, כגון רב שמואל בר שילת, דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתיה, אמר ליה: שבקתה להימנותך? אמר ליה: הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא דעתאי עלוייהו. רבנן מאי? אמר רבינא (שופטים ה לא): וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. ת"ר: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה בשוק, אבל זה פורש לשער, וזה פורש לחנות, וגובין. מצא מעות בשוק – לא יתנם לתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיגיע לביתו, יטלם. כיוצא בו: היה נושה בחבירו מנה, ופרעו בשוק, לא יתנם לתוך כיסו, אלא נותן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיגיע לביתו, יטלם. תנו רבנן: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק – פורטין לאחרים, ואין פורטין לעצמן. כיוצא בו: גבאי תמחוי שאין להן עניים לחלק – מוכרין לאחרים, ואין מוכרין לעצמן. תנו רבנן: מעות של צדקה אין מונין שנים שנים, אלא אחת אחת. אמר אביי: מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף



  1. ^ שם (דף ו:) איתא ת"ר ישראל כו' (ג"א)
  2. ^ שם (דף ו:) איתא ת"ר ישראל כו' (ג"א)