רי"ף ברכות מהדורת ש"ס ווילנא דף ג ע"ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודם - רי"ף - רי"ף מסכת ברכות - עמוד הבא


הלכות רב אלפס[עריכה]

שמתפללים בדרך; ולמדתי שהמתפלל בדרך, מתפלל תפילה קצרה; ולמדתי שאין נכנסין לחורבה.

תנו רבנן, מפני שלושה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשדא, ומפני מפולת, ומפני המזיקין.

אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקוםב לתפילתו, אלוהי אברהם יהיה בעזרו; וכשמת – אומרים עליו: "אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו!" שנאמר: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" (בראשית יט), ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: "ויעמוד פינחס ויפלל" (תהלים קו).

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת, אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי: לא אמרן אלא בדנפיק, אבל בדעייל – מצווה למרהט, שנאמר: "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" וגו' (הושע ו). אמר רבי זירא: מריש, כי הוה חזינן רבנן דהוי רהטי לפרקא בשבתא – אמינא קא מחללי רבנן שבתא. כיון דשמעית להא דאמר רב תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצווה ואפילו בשבת, שנאמר: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג" (הושע יד) – אנא נמי מרהט רהיטנא.

אמר רב חלבו אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסתג נקרא רשע, שנאמר: "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים יב). אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא; אבל מהדר אפיה לבי כנישתא, לית לן בה.

ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בית הכנסת ולא הוה מהדר אפיה לבי כנישתא. חלף ההוא טייעא(א), חזייה. אמר ליה: כדו בר קיימת קמי מרך? שקיל ספסירא ופסקיה לרישיה.

אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין. אמר אביי, לא אמרן אלא דלא דארי טונא, ודלא מנח תפילין, ודליכא שני פתחים, ודליכא בי


הגהות הב"ח

הערה (א): נ"ב לשון הגמרא: חלף אליהו חזייה, אידמי ליה כטייעא. אמר וכו'. וכן הגיה בד"ת.

רש"י (ליקוטים)[עריכה]

ובפרק תפילת השחר מפרש לה.

מפני חשד — שלא יאמרו, זונות מוכנות לו שם.

ומפני המפולת — שחומות חורבה רעועות והוא מסוכן פן יפלו עליו.

ומפני המזיקין — המצויין שם.

אלהי אברהם בעזרו — לפי שאברהם קבע מקום לתפילתו, כדמסיק.

אל יפסיע פסיעה גסה — שלא יהא נראה עליו כמו משוי.

לפרקא — כדי לשמוע הדרשה.

קא מחללי רבנן שבתא — דאסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, דכתיב: "אם תשיב משבת רגלך".

אחורי בית הכנסת — כל פתחי בתי כנסיות שלהן היה במזרח, כדאמרינן במגילה(ב), ואחוריהן היה למערב, והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת – נראה ככופר במי שהציבור מתפללין לפניו.

חלף ההוא טייעא — סוחר ערבי.

כדו בר — "דו" שתים. "בר" זהו רשות, כדאמרינן בסוכה: "הא דעייל בבר". כלומר, כשתי רשויות.

דלא דרי טונא — שאינו נושא משוי; אבל נושא משוי, רואין שמחמת טרדא עובר ואינו מבזה התפילה. וכן אי מנח תפילין רואין שהוא ירא שמים. ואי איכא שני פתחים, יאמרו שיכנס בפתח האחר. וכן אי איכא בי כנישתא


הגהות הב"ח[עריכה]

הערה (ב): בתוספתא.


תלמיד רבינו יונה[עריכה]

שסובר הריא"ף, שכתב לשם: "כי מטי ליישוב – לא צריך לצלויי". מיהו שמעינן דלא מצלי איניש "הביננו" אלא בשעת הדחק, כגון מי שהיה מהלך במדבר וכיוצא בו. ונראה שאם הוא עומד במקום שהוא טרוד, וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפילה ארוכה כל כך, שאפילו בעיר מתפלל "הביננו" בימות החמה. מפי מורי הרב ז"ל.

מפני חשד — פירוש, שאף על פי שהאדם לא יעשה העבירה, יש לו ליזהר ולברוח מן הדברים שמביאין לידי חשד, שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל", וכן אמרו חכמינו ז"ל (חולין מד ב): הרחק מן הכיעור וכו'.

ומפני המפולת — כלומר, שאפילו תהיה החורבה במקום שאין שן חשד ולא חשש מזיקים, יש לו ליזהר שלא יסתכן בעצמו.

כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם יהיה בעזרו — לא אמר זה במקומות של בית הכנסת, דכיוון שכולה מקום תפילה היא, אין להקפיד אם יושב פעמים בזווית זו ופעמים בזו, אלא רצה לומר שקובע מקום לתפילתו בביתו, שפעמים שאינו יכול ללכת לבית הכנסת; מתפלל בביתו, ומייחד מקום ידוע לכך. והכי משמע בירושלמי, דגרסינן התם: כל הקובע מקום לתפילתו בביתו להתפלל, כאילו הקיפה מחיצות של ברזל, וכשמת – אומרים: אי עניו, אי חסיד.

ויש מקשים, וכי מפני זה בלבד מספרים אחר מיטתו שבח גדול כזה? והלא שמואל הקטן (דנהירין ליה שבילין דשמיא כשבילי דנהרדעי)2 ושאמרו עליו שראוי שתשרה שכינה עליו כמשה רבינו אלא שאין דורו ראוי לכך, אמרו זה עליו לשבח גדול; והיאך אמרו בכאן שאומרים אותו על כל אדם שקובע מקום מיוחד בביתו להתפלל?

ויש לומר, שלא אמרו בעבור קביעות המקום בלבד, אלא רוצה לומר שכל כך מדקדק בתפילתו, שגם בזה הוא נזהר, שרוצה שתהיה תפילתו במקום מיוחד. וכיוון שכל כך הוא אוהב התפילה, ודאי מדת ענוה יש בו כדי שתהיה תפילתו מקובלת לפני המקום, כעניין שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" וגו'; שאם לא יהיה לו הענוה, לא יוכל לעולם להתפלל בכוונה ולא תהיה מקובלת לפני המקום ברוך הוא. וכיוון שזכה לענוה יתירה, זוכה למדת החסידות שהיא גדולה יותר, שהאחת גורמת לחבירתה, כדאמרינן בעבודה זרה כ ב, "ענוה מביאה לידי חסידות". נמצא שבעבור דקדוק התפילה זוכה לאלו המעלות ויאמרו אותם עליו כשנפטר מן העולם. מפי מורי הרב נר"ו.

היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה — הטעם, מפני שנראה כמי שיוצא מן הטורח אל המנוחה, והוא הפך, שבית הכנסת הוא בית התפילה היא המנוחה, ויש לו לשמוח בישיבתו בה. וכן אמרו ז"ל (מגילה י א): "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה", "מנוחה" זה שילה, "נחלה" זה ירושלים. הנה שהמקומות שהיו מקריבין בהם הקרבנות ומתפללין בהם נקראים מנוחה ונחלה.

אבל בדעייל מצוה למרהט שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' — כלומר, כשנרדפה, נזכה לידיעה; שכל הדברים צריכין הקדמות, והרדיפה בכאן היא הקדמה, שמתוך חשקו ותאוותו הוא הולך במרוצה, ומזה יבוא אל הידיעה. ואפילו בשבת הוא מצוה, ואין בזה משום לא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול (שבת קיג א) כיון שמתכוון למצוה.

כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע וכו' — פירש רש"י זכרונו לברכה, שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים כנגד המזרח, לא בכותל מזרחי של בית הכנסת אלא בכותל מערבי שלו, ופונים כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח. ואחורי בית הכנסת קורא אותו הצד שהפתחים פתוחים בו, דהיינו המערב. ולפיכך העומד שם וחוזר אחוריו לבית הכנסת נקרא רשע, מפני שלושה דברים: האחד, מפני שכולם בפנים והוא בחוץ; ועוד, שאותם שבבית הכנסת מתפללין פניהם כלפי ההיכל, ועומד במזרח, והוא מתפלל ופניו כלפי מערב; ועוד, שאחוריו כלפי בית הכנסת. ובעבור כל אלה נראה שכופר במי שמתפללין לו הקהל, ולפיכך נקרא רשע. והוא הדין שאפילו כשעומד בבית הכנסת אין לו להתפלל למערב, אלא שאינו נקרא רשע, כיוון שעומד בבית הכנסת ומשתתף עם הציבור. אבל אם היה עומד מבחוץ, לצד כותל מזרחי שבו ההיכל, אף על פי שאחוריו כלפי כותל מזרחי של בית הכנסת, כיוון שמתפלל פניו כנגד המזרח כמו שהציבור מתפללין – אינו נקרא רשע.

אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא וכו' — כלומר, כי אמרינן דנקרא רשע, דוקא כשאחוריו לבית הכנסת, מפני השלשה דברים שאמרנו; אבל אם חוזר פניו לבית הכנסת, כיון שעומד בכותל מערבי של בית הכנסת, נמצא שפניו כנגד ההיכל למזרח. וכיון שמתפלל פניו כנגד המזרח כמו כל הקהל, אף על פי שעומד בחוץ, לית לן בה. זו היא שיטת רש"י ז"ל.

ורבינו יצחק הזקן מפרש בעניין אחר, שאחורי בית הכנסת – רוצה לומר: אחורי כותל מזרח, שאין שם פתחים. דלשון אחורי הכי משמע, שעל צד ששם הפתחים אינו קורא אותו "אחורי". וכשעומד אחר כותל מזרחי של בית הכנסת, ואחוריו כלפי הכותל, אף על פי שפניו כנגד רוח מזרח ונמצא שמתפלל לרוח שכל הציבור מתפללין, אפילו הכי נקרא רשע, מפני שני דברים: מפני שכל הציבור בפנים והוא בחוץ, ומפני שאחוריו כלפי בית הכנסת. ומפרש, דמאי דאמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, רוצה לומר: כי אמרינן דנקרא רשע, דוקא כשאחוריו לבית הכנסת ופניו למזרח, מפני השני דברים שאמרנו; אבל כשפניו אצל בית הכנסת, כיון שפניו כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל, אף על פי שעומד בחוץ, ונמצא מתפלל כלפי רוח מערב, וכל הקהל כנגד המזרח, לית לן בה, כיון שפני כל הקהל כלפי ההיכל, ופניו גם כן כלפי הכותל ששם ההיכל.

ומביא ראיה לזה הפירוש, מדאמרינן לקמן בפרק תפילת השחר (ברכות ל א): היה עומד אחורי בית הכפורת, יראה את עצמו כאילו עומד לפני הכפורת, כלומר: יחזיר פניו לקיר מערבי ששם הכפורת, ויראה בלבו כאילו היה עומד בפנים עִם ישראל ופניו לפני הכפורת עצמו. הרי שאף על פי שלא היה מתפלל לרוח שכל ישראל היו מתפללין, שהכפורת היה נתון בצד מערב, וכל ישראל שהיו בבית הכנסת(ג) היו מתפללין פניהם כנגד מערב, ששם הכפורת. וזה, כשעומד אחורי הכפורת ופניו לכפורת, נמצא שפניו כנגד המזרח, ואינו מתפלל לצד שכל ישראל מתפללין; ואפילו הכי אין בכך כלום, כיוון שפניו לקיר הכפורת, ופני כל ישראל לכפורת. הכא נמי, אף על פי שמתפלל כנגד המערב, וכל ישראל כנגד המזרח, – שעכשיו מתפללין למזרח, שנאמר: "והתפללו דרך ארצם" (דברי הימים ב ו לח, אפילו הכי, כיון שפניו לקיר ההיכל ופי כל ישראל להיכל – לא נקרא רשע. ולדברי הכל, אם עומד בחוץ לצד צפון או לצד דרום, ואחוריו לבית הכנסת, נקרא 3 רשע, מפני שעובר על כולם: הוא בחוץ, וחוזר אחוריו לבית הכנסת. מיהו אם פניו לבית הכנסת – דברי הכל לא נקרא רשע, אף על פי שעומד בחוץ, כיון שפניו אצל בית הכנסת. ואף על פי שנמצא שאינו מתפלל לרוח מזרח כשאר הקהל, אין לחוש, כיון שאין מתפלל למערב הפך ממה שמתפללין כל הקהל. מפי מורי הרב נר"ו.

אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין וכו' — לפירוש רש"י ז"ל אתיא מילתיה דרבי יהושע בן לוי שפיר, דהכא על כרחך אית לן למימר שרצונו לומר מהצד ששם הפתחים, וכדאמר אביי: לא אמרן אלא דלא דרי טונא ודליכא שני פתחים, דמשמע דמשום הכי אסור, מפני שיראו אותו ויחשדוהו שפורק ממנו עול התפילה, כיון שהצבור בתפילה והוא אינו נכנס לשם. אבל היכא דאיכא שני פתחים, אף על פי שיראו אותו לא יחשדוהו, שיאמרו: בפתח אחרת נכנס. אבל לפירוש רבינו יצחק ז"ל, שמפרש דאחורי בית הכנסת – רוצה לומר הצד שאין בה פתח, קשה, הא חזינן הכא שהוא על הצד ששם הפתח, וכדכתיבנא. ואפשר לתרץ לדבריו ולומר, שפעמים קורא "אחורי" – הצד שיש לשם פתחים, ופעמים קורא גם כן "אחורי" לצד שאין שם פתח. ומילתיה דרב הונא מיירי בצד שאין שם הפתחים, ומילתיה דרבי יהושע בצד ששם הפתח, שבגמרא אינם סמוכים זה לזה, דדברי רב הונא הם בכאן, ודברי רבי יהושע במסכת מגילה, אלא שהרי"ף הביא אותם בכאן. מפי מורי הרב נר"ו.

והא דאמרינן לעיל: כדו בר קיימת קמי מרך(ד) רוצה לומר, כשתי רשויות אתה קיים לפני בוראך, שהקהל מתפללין לרוח אחת ואתה מתפלל לרוח אחרת. ולדעת רבינו יצחק, נפרש שעל שלא היה מתפלל בפנים עם הקהל היה אומר לו, אף על פי שהיה מתפלל ופניו כלפי המזרח כמו הקהל. ודו רוצה לומר שניים, מלשון "דו פרצופין" (ברכות סא א) ו"טב למיתב טן דו" (קידושין מא א). ובר רוצה לומר רשות,


הערה 2: נ"ב: כל זה נמחק, ונראה לי טעות סופר, כי זה היה שמואל ירחינאי, חבירו של רב. ד"ת.

הערה (ג): נ"ב: במקדש. ב"ח.

הערה 3: גם כן. מהרא"י.

הערה (ד): נ"ב: לפירש"י. ב"ח.


שלטי הגבורים[עריכה]

הערה א: לשון ריא"ז: ואפילו אם היו שנים כשרים, שאין חוששין להם מפני החשד ומפני המזיקין, חוששין להם מפני המפולת. ואפילו את היתה חורבה בריאה וחזקה, לא יכנס לה אחד או שנים פרוצין, מפני החשד. ואפילו במקום שאין אשה מצויה, שאין לחוש מפני החשד, לא יכנס לה אחד מפני המזיקין, עד כאן לשונו.

הערה ב: ולא ישנהו אלא לצורך גדול, ואין די לו במה שיקבע בית הכנסת להתפלל בה תדיר, אלא גם בבית הכנסת שמתפלל בה צריך שיהא מקומו קבוע וידוע, ולא ישב היום כאן ולמחר במקום אחר, כדאיתא בירושלמי. טור.

הערה ג: בהגהות מיימון: פירש רש"י, שכל פתחי בתי כנסיות שלהם היו במזרח, כדתנן בתוספתא דמגילה, ואחוריהן למערב, והמתפלל אחורי בית הכנסת זהו שהופך אחוריו לכותל מערבי, ששם הצבור מתפללין, ופניו למערב, כמו הצבור. ור"י פירש שהוא במזרח ביהכ"נ, שהוא אחורי העם, ועתה אם הופך עצמו שלא כנגד בית הכנסת, עומד כדו בר, כיוון שאין מתפלל לרוח שהצבור מתפללין שם. ולפירוש רש"י, הא דאמר דכי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אף על פי שאין הופך פניו לרוח שהצבור הופכין שם, כיוון שהוא והם הופכין פניהם כלפי הארון. ולפירוש ר"י יהפוך אחוריו לביהכ"נ אם עומד בכהאי גוונא, כדי שיתפלל לרוח שהצבור מתפללין שם. ובשם רב האי מצאתי, דדווקא כשעומד פניו מכוונות כנגד בית הכנסת וכנגד ארץ ישראל, יתפלל ושפיר דמי. עוד מצאתי, "אחורי" חוץ משמע, אפילו לצדדין, וכן נראה, כמו "אחורי הגדר" דסוף מכילתא, וכן "אחר כתלנו", עד כאן.