רי"ף ברכות מהדורת ש"ס ווילנא דף א ע"ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודם - רי"ף - רי"ף מסכת ברכות - עמוד הבא

הלכות רב אלפס[עריכה]

סימן לדבר, צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים" (נחמיה ד, טו). ואומר: "והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה" (שם שם, טז). שמעינן השתא, דבין למתניתין ובין לברייתא, עונת קריאת שמע לרבנן – משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, דהיא שעת צאת הכוכבים, והכין הילכתא, דקיימא לן: יחיד ורבים – הלכה כרבים.

והאי דאקשינן דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, דתניא: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבין? משעה שקידש היום בערבי שבתות – דברי רבי אליעזר; ותנן נמי במתניתין: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן – דברי רבי אליעזר.    לאו למימרא דהאי דקתני במתניתין: "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" - לרבי אליעזר בלחוד היא. אלא, בין לרבי אליעזר בין רבנן הכי סבירא להו, דהא לא אפליגו רבנן עליה דרבי אליעזר אלא ב"עד סוף", דרבי אליעזר סבר: עד סוף האשמורה הראשונה, ורבנן סברי: עד חצות. אבל ב"משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" לא פליגי. דאי לא סבירא להו לרבנן "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", אלא רבי אליעזר בלחוד הוא דסבירא ליה הכי – הוה להו לרבנן לאיפלוגי עליה ב"משעה" כדאפליגו עליה ב"עד סוף". ומדלא אפליגו עליה אלא ב"עד סוף", שמעינן דבין לרבי אליעזר ובין לרבנן כולהו סבירא להו משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.

וכיון דסבירא ליה לרבי אליעזר בהדי רבנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואשכחינן ליה בברייתא דסבירא ליה משעה שקידש היום בערבי שבתות – אקשינן דידיה אדידיה. ופרקינן, תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר.

ולהאיך פירוקא בתרא דאמרינן, איבעית אימא סיפא רבי אליעזר, רישא לאו רבי אליעזר – ברירא מילתא דמשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן לרבנן בלחוד היא, ולאו רבי אליעזר. הלכך, בין לפירוקא קמא בין לפירוקא בתרא, האי דקתני במתניתין: "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", איתא לרבנן. וכיון דאיתא לרבנן, עבדינן כוותייהו.

עד סוף האשמורה הראשונה(א) – אמר רב יהודה אמר


הערה (א): וכו'. (הגהת הב"ח)

רש"י (ליקוטים)[עריכה]

זמן שכיבה.

גמ' ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר — דצאת הכוכבים ליליא הוא.

זכר לדבר(ב) - שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה" וגו' — בבניין בית שני בעזרא כתיב.

משעה שקדש היום בערבי שבתות — היינו בבין השמשות.

רישא — "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן",


הערה (ב): איכא. (הגהת הב"ח)

תלמיד רבינו יונה[עריכה]

מפני אור", כיוון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפילת המנחה משם ואילך, כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר.
וברכת "אהבת עולם" נמי אומרים אותה, שהרי מצינו שעל קריאת פסוקים יכול לאומרה, כדכתיבנא לעיל, ולפיכך לא חיישינן אם אומרים אותה קודם צאת הכוכבים או אם אומרים אותה שתי פעמים.
וברכת "גאל ישראל" נמי, אף על פי שהתקינו לאומרה בלילה, כנגד יציאת מצרים שהיתה בלילה, אפילו הכי, כיוון שלא למדנו זכירת יציאת מצרים בלילה אלא מריבוי ד"כל ימי חייך" (דף יב:), ואין כתיב שם לילה בפירוש, אלא מייתור "כל" בלבד דרשינן ליה, לא חיישינן אם אם אין אנו אומרים אותה בלילה ממש; דכיוון שלילה הוא לעניין תפילת ערבית, לילה הוי להזכיר יציאת מצרים. והכי חזינן לקמן, שאמרו שהקורא קריאת שמע של לילה קודם הנץ החמה, ואף על פי שהוא יום, שכבר עלה עמוד השחר, מזכיר מדת הלילה1; וכיוון שאפילו כשמתחיל היום לבא – אמרו שיוצא אחר שיעלה עמוד השחר מקריאת שמע, כל שכן הכא שמתחלת כבר הלילה, אף על פי שלא יצאו עדיין הכוכבים, שיכול לומר מדת הלילה, אף על גב שאינו יכול לקרוא קריאת שמע עצמה.
וכי תימא: כמו שיוצא לשם בדיעבד מקריאת שמע עצמה של לילה, אף על פי שאינו לילה ממש, הכי נמי אמאי אינו יוצא בדיעבד אחר שקיעת החמה, אף על פי שאינו לילה ממש? יש לומר, שכיוון שהתורה תלתה אותה בזמן שכיבה, ובשקיעת החמה אינו זמן שכיבה לשום אדם, לפיכך אינו יוצא באותה שעה כלל. אבל בבוקר, אף על פי שהוא יום, יוצא בדיעבד, מפני שעדיין זמן שכיבה הוא, שקצת בני אדם שוכבין בבוקר במיטותיהן.
ולברכת "המלך בכבודו" והפסוקים שאומרים בלחש אין לחוש, שזה אינו אלא מנהג, כדבעינן למימר לקמן.
הלכך קורא קריאת שמע בבית הכנסת עם הציבור בברכותיה, ומתפלל עמהם. ואינו קורא בכוונה לצאת בו ידי חובת קריאת שמע, אלא הברכות והתפילה בלבד; ואחר צאת הכוכבים, קודם שיאכל, קורא קריאת שמע כו', או לפחות השתי פרשיות, שבהן עול מלכות שמים ועול מצוות, ואומר ברכת אהבת עולם בלבד, וקורא אותה בכוונה לצאת ידי חובה של קבלת עול מלכות שמים.
ואף על פי שאינו אומר כל הברכות, אין לחוש, שהברכות אינן מעכבות.
ואחר שיאכל, קורא פרשה ראשוה פעם שלישית, סמוך למיטתו, כדי להבריח המזיקין; ובזה יצא ידי ספק מהכל.
  • ורבינו האי גאון ז"ל אומר בדרך אחרת, שמתפלל עם הציבור בבית הכנסת, ויקרא קריאת שמע כמו שקורא פסוקים, כדי להתפלל מתוך דברי תורה, כמו שאמרו בירושלמי. ולא יקרא הברכות, גם לא יענה "אמן" בכוונה לצאת ידי חובה; אלא אם ירצה לאומרה עם הקהל בלא חתימה ובלא פתיחה, הרשות בידו. ולאחר יציאת הכוכבים –יקרא קריאת שמע עם ברכותיה לצאת ידי חובתו. ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפילה, שהרי מתפלל תחילה, וקורא קריאת שמע אחר כך עם ברכותיה לכוונת חובה, אפילו הכי מותר לעשות כן, כיוון שמתכווין למצווה להתפלל עם הציבור, שהתפילה נשמעת יותר ומקובלת לפני המקום.
וראיה לדבר מדאמרינן לקמן (ברכות כז א): רב צלי של שבת בערב שבת, כלומר, קודם שקיעת החמה; ובוודאי לא היה קורא קריאת שמע באותה שעה, כיוון שלא יצאו הכוכבים. נמצא שלא היה סומך גאולה לתפילה, ואפילו הכי לא היה חושש, כיוון שהיה עושה כן למצווה, לקבל שבת מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש, שהוא מצווה גדולה. הכא נמי, אף על פי שאינו סומך גאולה לתפילה, כיוון שמתפלל עם הציבור – מותר.
  • ומי שירצה להחמיר על עצמו, יכול לעשות בדרך אחרת יותר נכונה: שיקרא בבית הכנסת קריאת שמע והברכות בלא חתימה ופתיחה, ויתפלל עם הציבור; ואותה התפילה יתפלל על שם נדבה2, שהרי אברים ופדרים של עולת נדבה נמי קרבין כל הלילה; ואחר כך בביתו יקרא קריאת שמע אחר יציאת הכוכבים בברכותיה בפתיחות וחתימות, ויתפלל לשם חובה3. ובזה יהיה הכל מתוקן, שאותה שבבית הכנסת תהיה לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, כמו שאמרו בירושלמי; ויקרא קריאת שמע בעונתה, ויסמוך גאולה לתפילה. ומה שמתפלל אותה הברכה4 כדי לסמוך גאולה לתפילה הוי כמו שמחדש דבר בתפילתו, ואין צריך לחדש בה דבר אחר.

גמ'[עריכה]

  • ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וגו' — יש לשאול, האיך אמר שאין ראיה לדבר? שבפירוש נראה מהפסוקים שיציאת הכוכבים הוא לילה, ואין לך ראיה גדולה מזו. וגם במסכת מגילה מוכיח בפירוש מאלו הפסוקים, שזהו נקרא לילה. ויש לומר, שמפני שאינו מוכיח מהפסוקים בפירוש שכל זה הזמן הוא זמן שכיבה, אמר שאין ראיה לדבר, ואף על פי שהוא מוכח שהוא לילה.
  • והא דאמרינן דמצאת הכוכבים ואילך הוא לילה, דווקא שלושה כוכבים בינונים, אבל פחות לא הוו לילה. דהכי אמרינן במסכת שבת: כוכב אחד, יום; שניים, בין השמשות; שלושה, לילה. ואמרינן עלה, לא כוכבים גדולים הנראים ביום, ולא כוכבים קטנים הנראים בלילה, אלא בינונים. וכיוון שכן, ואין הכל בקיאין בין (בינונים לקטנים)5, צריך ליזהר עד שיראו הקטנים. וכן במוצאי שבת צריך ליזהר גם כן שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים קטנים. ואם הוא יום מעונן, ימתין עד שיצא הספק מליבו. ובערב שבת גם כן, אם הוא יום המעונן, יקבל אותו מבעוד יום מפני הספק.
וזהו עיקר היראה, ליזהר מהספיקות, ולא לעשות המצוות על דרך ההרגל; שעונש הספק יותר מהוודאי. וכן מצינו שעל הוודאי מביא חטאת, ואמרינן (זבחים מח א) דחטאת [בת] דנקא, כלומר, שאפילו לא יהיו דמי כשבה או שעירה שיביא לחטאת אלא דנקא, די לו בזה. והדנקא היא מעה, והוא שתות הדינר, כדאמרינן (קידושין יב א) שש מעין כסף דינר. ואם מביא אשם על הספק, כגון שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חֵלֶב, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל (זבחים מח א וכריתות כו ב במשנה), צריך להביא [אשם ב]שתי סלעים, שהם ארבעים ושמונה מעין, כי הסלע ארבעה דינרים, והדינר שש מעין, אשתכח דשני סלעים הוו ארבעים ושמונה מעין. ועל הוודאי סגי במעה אחת בלבד!
והטעם בזה, למה החמירו על הספק יותר מן הוודאי, אומר מורי הרב שהוא מפני שעל הוודאי – משים האדם החטא אל ליבו ודואג ומתחרט עליו וחוזר בתשובה שלימה; אבל על הספק – עושה סברות ואומר

הערה 1: פירוש, דאמר רבי זירא: "ובלבד שלא יאמר השכיבנו", הא שאר שלוש ברכות אומר. ומכל מקום צריך עיון לדבריו היאך מברך "השכיבנו" לפני צאת הכוכבים, שהרי אינו זמן שכיבה לשום אדם, כדבריו כאן בהמשך. ואין לומר שעד שהגיעו ל"השכיבנו" כבר יצאו הכוכבים, שהרי דן להלן בברכת "המלך בכבודו" שנאמרת אחריה.

וי"ל שכיוון שהוא קרוב ללילה יכול כבר להתפלל על שם העתיד, אע"פ שאינו עדיין זמן שכיבה, כיוון שבקרוב יהיה זמן רוב בני אדם לישון, מה שאין כן לאחר עלות השחר שכבר אינו עתיד להיות זמן שכיבה לרוב בני אדם. וצ"ע.

הערה 2: ד"ת: לשם חובה

הערה 3: ד"ת: לשם נדבה

הערה 4: צ"ל: שקורא אותה בברכה. הגהות מאלפס ישן.

הערה 5: גדולים לבינונים. כצ"ל.

המאור הקטן[עריכה]

שמע בתר תלת שעין. בעיא רב אחא ממחין בידו. אמר ליה רבי יוסי: והלא קראו בעונתה. כלום אין קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אמר ליה, מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הם קורין אותה". נראה מזה, כי עשרים וארבעה ברכות דתעניתא היו מתפללין, כעין מוספין, והיו קוראין לפניה קריאת שמע בלא ברכות, כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. א]

ועדיין אין לנו ראיה להקדים קריאת שמע קודם זמנה. אלא נראה לי, כיוון דנפישין פלוגתא דתנאי בהאי מילתא, ולא איפסיקא הלכתא בהדיא, משום דוחקא דציבורא, אם עשאו כאחד מהם, מה שעשה עשוי. וכדאי הוא אחד מן התנאים הנזכרים (בתנאי זה) בעניין הזה לסמוך עליו בשעת הדחק.

ועיקר קריאת קריאת שמע שנית – דברי תורה הוא, ויש בה להקל, כדגרסינן בירושלמי: "ורבן גמליאל פליג על רבנן ועביד עובדא כוותיה? שניה היא, שניה לשינון". ובכמה דוכתין אשכחן דחשו רבנן לטורח ציבור.

וזמן יציאת הכוכבים, במתניתין תני לה כלשון רבי אליעזר, ובברייתא תני לה כלשון רבי יהושע.

מיהו יחיד הקורא אותה בביתו שלא באונס, שפיר דמי למסמך על שיעורא דמתניתין, כדברי הרי"ף ז"ל.

השגות הראב"ד[עריכה]

א] ועדיין וכו' - אמר אברהם: דע, כי בתענית ציבור ובתענית של מעמדות, מעולם לא התפללו אלא בסמיכות גאולה לתפילה, ובקריאת שמע. אבל היו מאחרים את הכל, מפני שהיו ממתינים את העם, כדי לדבר בפניהם דברי כיבושין וענייני תשובה. וכן אנשי המעמד אומרים פסוקי דרחמי וסליחות והתרעות מן השחר. והיו מאריכים בהם עד שעברה שעה מן היום או יותר. מכל מקום, היו כוללים בתוך פסוקיהם פסוק של "שמע", כמו שאנו רגילין לומר "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד" ו"ה' הוא האלהים", שמא יימשכו אחר שלוש שעות. והוא היה הנקרא עיקר קריאת שמע. ועל כן אמר לו רבי יוסי, קורא אותה בעונתה, כי היה לו דבר זה פשוט.

ומה שאמר במסכת יומא: "הקורא עם אנשי משמר לא יצא", מפני שהיו מאחרים קריאת שמע לגמרי, כי זו מצווה הרשות שדוחה לדבר מצווה. אבל מה שאמרו הקורא עמהם, אפילו קראו קודם שלוש שעות - לא יצא ידי חובתו מן המובחר, שהמצווה המובחרת שבה הרי הוא כוותיקין או סמוך לזה, והמאחר מזה - כעין "נוגי ממועד" הוא.

ואנשי המעמד, כבר היו נזהרין בזה לקרות את שמע בזמנה, כמו שאמרו. וכן אנשי משמר, שהיו מקדימין שעה קודם הנץ החמה, מכל מקום לאחר השחר היו קוראין, כדאיתא בסדר תמיד. ומפני אונס העבודה לא היו ממתינים לא להנץ החמה ולא להכיר בין תכלת ללבן, ויוצאין ידי חובתן. וכך אנו אומרים לכל מי שמתיירא מן האונס, כגון משכים לצאת לדרך וירא שמא לא יוכל לעמוד במקום שצריכים עמידה.

ואף על פי כן אמרו: "הקורא עמהם לא יצא ידי חובתו"; "לא יצא" - שחיסר מצווה, הואיל ושלא מאונס עשה. ולפי שהן עושים כן בכל יום לכתחילה, החמירו על הקורא עמהם שלא באונס ואמרו שלא יצא, כדי שלא יהא רגיל עמהם. ולעולם הקורא לאחר עמוד השחר יצא, כרבי שמעון, אפילו במזיד, שהרי עמוד השחר יום הוא לדברי הכל. ולא אמר אביי: "לקריאת שמע כוותיקין", וגם ותיקין עצמן לא קבעוה להנץ החמה מפני שלא תהא זמן קריאת שמע קודם לכן, אלא מפני שיסמוך גאולה לתפילה ויתפלל ביום, והכל מפני התפילה.

פוק חזי שלושה שיעורין שכתב בהנץ החמה6 לא נראו לי, על כן הארכנו בקריאת שמע של שחרית, לשמור דברי זה החכם.

וכן בקריאת שמע של ערבית, אין ספק שלא יצא קודם יציאת הכוכבים, בין מאונס בין שלא מאונס.


הערה 6: ראה במאור הקטן בעמוד הבא.

שלטי הגבורים[עריכה]

א - כתב רב פלטוי (מובא בטור אורח חיים רלה): הקורא קריאת שמע קודם שראה שלושה כוכבים, אם נתכוון לכך, לא יצא ידי חובתו, ויחזור ויקרא ויתפלל; ואם לא נתכוון לכך, וטעה והתפלל, אל יחזור ויתפלל.

  • שאלו לרבינו האי: ציבור שמקדימים לקרות ולהתפלל קודם צאת הכוכבים, איזה עדיף? לצלויי בהדייהו ולהניח קריאת שמע עד צאת הכוכבים, או להמתין עד צאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד, כדי לסמוך גאולה לתפילה? והשיב: מוטב שיתפלל עמהם, כדי שיתפלל בציבור, אם הוא מפלג המנחה ולמעלה. וימתין לקרות קריאת שמע עד זמנה.

ב - ברי"ף, והכין הלכתא, דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים. תוספות וסמ"ג עשין י"ח פליגי על זה בשם רבינו תם ז"ל, ואמרו דקריאת שמע של בית הכנסת הוא העיקר, שקורין אותה בברכותיה. ומה שאנו קורין אותה קודם צאת הכוכבים, משום דקיימא לן כרבי יהודה, דאמר דזמן תפילת המנחה עד פלג המנחה, הוא הדין נמי לעניין קריאת שמע, דמשם ואילך היא זמנה. וכן כתב מרדכי בשם ראבי"ה ז"ל. ורבינו משה [בן] מיימון וטור ורב פלטוי ורב עמרם ורש"י ז"ל אזלי בשיטת רבינו.

  • לשון ריא"ז:
והציבור פעמים קוראים מבעוד יום קודם צאת הכוכבים, מפני טורח ציבור, וכל אחד יוצא אחר כן בקריאת שמע שקורא על מיטתו אחר צאת הכוכבים. וכך הוא שיטת המורה ושיטת רבינו חננאל. ומורי זקני הרב אומר, שאין ראוי לקרות קריאת שמע בברכותיה קודם צאת הכוכבים כלל, והרי הוא כמברך ברכה לבטלה. ושיטת תלמוד ארץ ישראל היא כדברי המורה ורבינו חננאל, ועליו הם סומכים, וכן נראה בעיניי גם שיטת התלמוד שלנו, וכן עיקר כמבואר בקונטרס הראיות, עד כאן לשונו.
  • וכתב הרא"ש ז"ל:
ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפילת המנחה שהיא עד פלג המנחה, דתפילות כנגד תמידין תקנום, ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה; אבל לעניין קריאת שמע, לאו זמן שכיבה הוא. ומרב דצלי של שבת בערב שבת אינה ראייה, דלמא כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה, דאמר: תפילות באמצע תקנום, ושמא היה קורא אחר צאת הכוכבים.
ונראה לקיים המנהג, שאנו סוברים כשאר התנאים שמקדימים שעת הק"ש לצאת הכוכבים. ואף על גב דלית הלכה כרבי אליעזר לגבי רבי יהושע, ולא כרבי מאיר לגבי רבי יהודה, מכל מקום בתפילה הקלו. וגם מתוך הדחק נהגו כך, לפי שמתקבצין הציבור לתפילת המנחה, ואילו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפילת הערב עד צאת הכוכבים, היה כל אחד ואחד הולך לביתו, והיה טורח להם להתקבץ לאחר מיכן ולא היו מתפללין בציבור. לפיכך נהגו העם לקרות קריאת שמע ולהתפלל קודם צאת הכוכבים, וסמכו על הני תנאי כדפרישית. אף על גב דלכתחילה אין לקרות קריאת שמע עד צאת הכוכבים, כסתמא דמתניתין וכרבי יהושע דפליג אדרבי אליעזר בברייתא, עד כאן לשונו.
  • לעניין ברכה בקריאת שמע שעל המיטה, כתב רב עמרם שצריך לברך עליה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע", דסבירא ליה כרבינו, דקריאת שמע שעל המיטה עיקר. ובהגהות אשר"י העתקה מן התוס': מי שקורא קריאת שמע על מיטתו, אין צריך לברך, וגם אין צריך לומר אלא פרשה ראשונה. ועוד – קריאת שמע שעל המיטה היא מפני המזיקין, ואין לברך על דבר שנתקן משום סכנה. וכן על נטילת מים אחרונים אין מברכין על כך. עד כאן.