רבי יוסף קרא על איכה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< רבי יוסף קרא על איכה • פרק א >>
ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • 


טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה – דברו נביאים בלשון נקיה: שוליה הוא מקום ערוותה. וכה פתרונו: בהיותה בשלוותה וטומאתה בשוליה – שהיתה מזנה תחת בעלה, כמו שנאמר (הושע ג א): "באה בית ד' את יהודה, והמה פונים אל אלהים אחרים" – לא זכרה כי מרה תהיה באחריתה.

ותרד פלאים – כמו (דברים כח נט): "והפלא ד' את מכותך".

ותרד פלאים – פתרונו: וירדה מגדולתה, וכל כך ירדה שכל מי שהיה שומע ירידתה היה תמיה ונפלה, כלומר שהיה אומר: דבר מופלא עשה הקב"ה שהורידה מגדולתה.

כי הגדיל אויב – כי הגדיל אויב לעשות.