קרבן אליהו/מילה
מילה
[עריכה]א. לך לך יש בה מצות עשה אחת והיא מצות מילה, שנאמר [בראשית יז י] "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר". ונכפלה בסדר תזריע דכתיב [ויקרא יב ג] "וביום השמני ימול בשר ערלתו". והרבה מצות כמו כן נכפלו במקומות הרבה בתורה וכולם לצורך כמו שפירשום רז"ל.
כתב בספר החינוך בשורש מצוה זו וז"ל: לפי שרצה הש"י לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שמובדלים מהם בצורת נפשותם אשר מוצאם ומובאם איננו שוה, ונקבע ההבדל בגולת הזהב[1] לפי שהוא סבה לקיום המין מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף והעם הנבחר חפץ הש"י להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה ע"י אדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולתו ע"כ.
ולי המחבר נראה, ששורש מצוה זו להשלים בגוף האדם שם שד"י אשר נשלם עם המילה שהיא היו"ד כנודע. ועדות יש שישראל עם בחר לו יה, בהיות שם המלך חתום בהם. ובמצוה זאת מתפרסם ומתאמת לכל העולם דלישראל דוקא ניתנה תורה נגד המכחשים בזה. כי כמה אומות אומרים שלהם נתנה, וזה שקר מבואר, שעדות יש שלישראל ניתנה כי אין התורה מתקיימת כי אם במי שהוא מהול שנאמר "מגיד דבריו ליעקב" כו', ואונקלום הגר יוכיח שלא היה התורה מתקיימת בידו עד שמל כאמרם ז"ל [עיין בש"ר פ"ל], ולכן ישראל תורה תקועה בלבם בהיותם מהולים. ונמצא שהמצוה הזאת יוכיח שתורה מן השמים לישראל שהרי אינה מתקיימת כי אם ביד ישראל דוקא בהיותם מהולים יותר מכל האומות. וגם המצוה הזאת יוכיח שישראל חביבי עליון בהיותם חתומים בשמו שם שד"י שנשלם עם המלה ובשם זה ברא העולם ואמר לעולמו די. ולכן אמרו [שבת קל"ז ע"ב] בעבור מצות מילה העולם קיים דכתיב "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי", בהיות שהעולם נברא בשדי וזה השם נשלם בגוף האדם עם המילה[2].
ובטעם שלא נשלם האדם מן הבטן להיות מהול ומשלים עצמו ביד האדם, כדי לתת פתח לגרים שלא יתביישו ליכנס תחת כנפי השכינה בהיות השלמתם ע"י בשר ודם משא"כ ישראל.
מצוה זו: קידושין פ"ק [דף כ"ט] ויבמות פרק הערל [דף ע"א] ושבת פרק רבי אליעזר דמילה [דף קל"ז]. הרמב"ם ה' מילה פ"א ה"א, סמ"ג ח' עשין סימן כ"ח, סמ"ק סי' קנ"ה. ש"ע יו"ד סי' ר"ס. רי"ו חלק אדם נתיב א' חלק ב', כלבו סי' ע"ג, לוחות הברית דף רע"ו ע"ב, ס' המצות עשין רט"ו.
פ' וירא פ' חיי שרה פ' תולדות פ' ויצא אין בהם מצות.
[1] וכמו שפרשו חז"ל [בשבת קנא ע"ב] בקהלת [י"ב ו'] "ותרוץ גולת הזהב" זו אמה, ופרש"י שהוא מעין של תולדה כמו גולת מים [מכון ירושלים].
[2] א"ה עיין במ"ש עט"ר מז"ה המחבר בספר מדרש האתמרי הנ"מ [ד"ה ע"ג].