סמ"ק/קנה

<< · סמ"ק · קנה · >>

רמב"ם פ"ז דהלכות ספר תורה סמ"ג עשין סימן כד טור י"ד רע.

לכתוב ספרי תורה. דכתיב (דברים ל"א, י"ט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ואפי' הניחו לו אבותיו ס"ת חייב לכתיב ס"ת א' לעצמו ואם לקח ס"ת מן השוק דומה כאילו גזל מצוה מן השוק: אבל אם הגיה בו אות אחת מעל' עליו הכתיב כאילו כתבו כולו ואמרו רבותינו ז"ל שדינה כמו תפילין ומזוזות לעניין דקדוק ^{(הג' א)} אך תולין התיבות מה שאין כן בתפילין ומזוזות אך השם אין תולין אם אין עמו שתי תיבות אחרות של חול אך מצוה מן המובח' לגרור אות החול ולכתוב את השם על הגרר ותולה החול שגרר ואם נתיבשו האותיות מוחק וכותב את השם על המחק: ולא יעשה אדם יריעה פחותה משלשה דפין: ולא יתירה על שמונה: ואורך השיטה שישים אותיות אך הר"י אומר דהכל לפי הכתב רק שלא יהיו עיניו משוטטות ^{(ר"פ א)} וכן שלא יעשה השיטין קצרות ביותר דנרא' כאיגר' וארכה של ספר תורה ששה טפחים וכן הקיפו ושיעור הגליון מלמטה טפח ומלמעלה שלשה אצבעות: בין דף לדף שתי אצבעות: בין שטה לשטה כמלא שטה: בין פסוק לפסוק כמלא תיבה קטנה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה: בין אות לאות כמלא חוט השערה: ולא יכתוב שלשה אותיות מתיבה גדולה חוץ לדף ותיבה של שתי אותיות לא יכתוב חוץ לדף: ויש מפרשים אפי' מתיבה גדולה אם השתי אותיות נכרות להיות תיבה בפני עצמה אין כותבין אותם חוץ לדף מן השם לא יכתוב אפי' אות אחת חוץ לדף ובסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד שפיר דמי: והבא לגמור ספר תורה לא יגמור אותו באמצע הדף כדרך שגומרין בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף לעיני כל ישראל באמצע שיטה דוק' ובין חומש לחומש צריך להניח ארבעה שיטין חלק אפילו כשמסיי' בסוף העמוד: ועושה לה שני עמודים וגולל לאמצעיתו: וצריך לשייר במקום התפר כדי שלא יקרע: ואין תופרין במקום הכתב אלא מבחוץ ונראה דקאי איריע' שנקרעה בשתי שיטין דאמרי' יתפור וע"ז אומר שלא יתחוב המחט במקום הכתב: ולא יעשה אותה כשורה ולא שורה כמותה הנה כתב רבי' משה מה הוא הפתוחה ומה היא הסתומה על פי הספר שהיה מקדם בירושלים להגיה הספרי' וזה לשונו פרש' פתוחה יש לה ב' צורו' אם גמר באמצע שיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחילת השיטה כגון זה במה דברים אמורים שנשאר מן השטה ריוח שיעור תשעה אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה חלק ומתחיל הפרשה שהיא פתוח' בשיטה שלישית כגון זה ופרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה עצמ' הפרשה שהיא סתומה כזה ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח ריוח באמצע השיעור תשעה אותיות ולכתוב בסוף שיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה השנייה הסתומה באמצע שיטה כזה ואם גמר בסוף שיטה מניח מתחיל' שיטה שניה ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב הסתומ' מאמצע שיט' כזה עכ"ל אבל במס' סופרי' שנינן איזו היא פתוחה כל שהניח בראש שיטה מקו' ג' אותיות סתומ' שהניח באמצע השיטה ג' אותיות: גמר כל הפרשה בסוף הדף ישייר שיטה אחת מלמעל' ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם ג' אותיות מתחיל מלמעלה וכתב ר"ת כי הברייתא עיקר ופרשה פתוחה תחילת' בראש השיטה דוקא נקראת פתוחה ואם יניח שיעור ט' אותיות בסוף שיטה ובתחילת שיטה יצא ידי שניהם: או עדיין לא שמענו דין פרשה סדור' לא בבריית' ולא בדברי רבי משה אבל רבינו תם אומר כי יש בסדורים הקדמוני' שכל הכותב שיטה עד חצי או עד שלישה ושאר השיטה מניח פנוי ומתחיל לכתוב השיטה שלמטה ממנה כנגד הנחת' של אותה שיטה העליונה זו היא סדורה כזה ובאותיות גדולות וקטנות אין להקפיד רק לכתחיל' וכן ^{(ר"פ ב)} אותיות בי"ה שמ"ו שצריכין להיות בראש הדף אין קפידא בדבר בדיעבד ואסור לשהות ספר שאינו מוגה שלשים יום כגון תורה נביאים וכתובים כדפירש רש"י בכתיבות והקונה ספר או כותבו אל ימכרו אלא לישא אשה או ללמוד תורה: ותשמישי קדושה כגון תיק של ספר תורה ותפילין ומזוזו' נגנזין בשבילן ולכבודן אסור לישב על גבי מט' שספר תורה מונח' עליה או אם הספר מונח ע"ג קרקע אסור לישב ע"ג המט' וצריך לכבדה ולקום מפני' וכשנפת' ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה ואם יש עשרה בני אדם מטים אזנם לתורה או לגרוס בנחת מות' שאינו מבטל מצות שמיעת הקריא' וגם מותר לחזור הפרשה שנים מקר' ואחד תרגום שחייב אדם להשלי' בשעת קריא' התורה: ואין קורין בתורה פחות מעשרה פסוקים אם לא דסליק עניינא כגון פרשת פורים ואין קורין פחות משלשה בני אדם ואין קורין בפרשה פחות משלשה פסוקים וכן אין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים ^{(הג' ב)} ואין מתחילין פחות מג' פסוקים: ואין קורין בתורה ואין מפטירין פחות מעשרה וקורין בתורה בשבת בשני ובחמישי: עזרא תקון אפילו במנחת שבת משום יושבי קרנות:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

וצריך לסופר המעתיק להיות ההעתק לפניו ויקרא בשפתיו כי הדברים שבכתב אסור לכתבה ע"פ וכן לא יכתוב הסופר ע"י מקר' כי צריך הוא שירא' בדפוס ויקרא:

והם ב' דבראשי' י' יודך אחיך ה' הבאי' אחריה' ש' שמר לך ויש עושים ש' שופטים ושוטרים מ' מה טובו ו' ואעידה בם. ולפי פרשות פתוחות וסתומות שסידר הרמב"ם ז"ל א"א לעשות כן וכל ס"ת העשוי כן פסול (ש"ע סי' רע"ג אפי') לכתחילה אין לדקדק לכתוב בי"ה שמ"ו בראש הדפי' והוא דלא כהג"ה ודלא כפנים) שהרי פרשה דיהודה אתה פתוחה ואם כן אי אפשר להיו' יודוך בראש הדף אא"כ שלא היה כתוב בשיטה תחתונה אלא ב' תיבות שהם יהודה אתה שהם ח' אותיות ולא יתכן לעשות כן וכן ש' דשופטים אי אפשר לעשות בראש שיטה שהרי פרשה סתומה היא.

קנה

אך תולין התיבות. היינו בין השיטין למעלה ולא בין דף לדף חוץ לשיטה וכמ"ש הטור והש"ע סי' ר"ע אך בתשובת הר"ן ז"ל סי' ל"ט מראה פנים להקל אף בין הדפים וכזה יש לדקדק מדברי הסמ"ג וע"ש ובזה נראה דעת רבינו:

ואין מתחילין פחות מג' פסוקים. וכתב הסמ"ג שאנו קורין בתענית צבור ויחל אע"פ שהוא ב' פסוקים מהתחלת הפרשה וכן כתבו התוספ' והמרדכי פ"ג ממגילה היינו משום שהיא פרשה ידוע וליכא למיגזר משום הנכנסים ורבינו דלג זה ונראה משום שראה בהרמב"ם ז"ל בהלכות ס"ת שהפתיחה מתחלת. מן פסוק ויאמר ה' אל משה לך רד והוי ד' פסוקים עד ויחל דבס"ת של הצרפתים במקום רבותינו בעלי התוספ' היתה מתחלת ויאמר ה' אל משה ראיתי כו' דהוי רק ב' פסוקים עד ויחל כי יש הרבה שינוים בין ספרי הצרפתים ובין ספרי הרמב"ם ז"ל וכן בפנחס בפרשה ובחדש הראשון עד והקרבתם כתבו שם התוספ' דהוי רק ב' פסוקים ואצלינו המה שלש פסוקים