קיצור שולחן ערוך קנז
<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קנז | במהדורה המנוקדת | >>
דיני כלה הנכנסת לחופה
ובו ח' סעיפים:
סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח
(א)
[עריכה]- אשה שהיא מכינה את עצמה לנישואין, צריכה לספור תחילה שבעה נקיים. בין שהיא קטנה, שעדיין לא ראתה דם מעולם, בין שהיא זקנה, שכבר פסקה מלראות, מכל מקום חיישינן, שמא מחמת חימוד יצאה ממנה איזו טיפת דם ונאבדה, לכן מחזיקים אותה כמו נדה ממש. וגם לאחר ספירת ז' נקיים, יש לה לבדוק את עצמה בכל יום עד הטבילה, וכן לאחר הטבילה עד בעילת מצווה.
(ב)
[עריכה]- אם נדחו הנישואין מחמת איזו סיבה, ואחר כך שוב נתפשרו לעשות הנישואין, אף על פי שספרה ז' נקיים בראשונה, מכל מקום צריכה לספור מחדש, כיוון שנולד לה חימוד חדש. ואפילו בדקה את עצמה בכל הימים שבינתיים, לא מהני לה.
- ואם לא היה דיחוי גמור, אלא שלא יכלו להשתוות בעסק הנדוניא וכדומה ומחמת זה נתעכבו הנישואין עד שנתפשרו, או שמרצונם דחו הנישואין מיום שקבעוהו והגבילו יום אחר, יעשו שאלת חכם אם ז' נקיים הראשונים מהני לה.
- אם נתקוטטו בשעת הנישואין ונכנס חתן אחר תחת הראשון, פשיטא דלא מהני לה ז' נקיים שספרה על דעת חתן אחר. אלא אפילו אם לאחר שנתרצו לחתן אחר שוב נתפייס הראשון, לא מהני לה שבעה נקיים הראשונים, כיון שהסיחה דעתה ממנו, אלא צריכה לספור מחדש.
(ג)
[עריכה]- יש ליזהר שלא תנשא אשה עד שתטהר מטומאתה (ועיין להלן סימן קנ"ט סעיף י וסימן קס"ב סעיף ב וסימן קס"ו סעיף ג).
- ואם העת דחוק, וצריכין לעשות הנישואין בעודה בטומאתה, או אם אירע שפירסה נדה לאחר החופה קודם שנבעלה, לא יתייחדו בלי שמירה, עד שתטבול.
- ונוהגין ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה. ואין מתייחדין אפילו ביום בלא קטן או קטנה. וצריכין שיהיו גדולים קצת, שיודעין ענייני ביאה; ולא גדולה ממש, שכבר לבשה יצרא, שיש לחוש שתתפתה; אלא בינונים.
- ואין חילוק בזה בין בחור לאלמן ובין בתולה לאלמנה, שכל שלא בעל אשה זו מימיו, חיישינן, דתקיף יצריה, ואסורין להתייחד בלי שמירה.
(ד)
[עריכה]- מחזיר גרושתו, צריכה לספור ז' נקיים. אפילו גירשה כשהיתה מעוברת והחזירה כשהיא מעוברת, או גירשה כשהיא מינקת והחזירה כשהיא מינקת.
- ואם עבר וכנסה קודם, מותרין להתייחד, דכיוון שכבר בא עליה, תו לא תקיף יצריה כל כך.
(ה)
[עריכה]- צריכין ליזהר במאד מאד שלא ישכב החתן אצל הכלה עד הלילה שהוא רוצה לבעול.
(ו)
[עריכה]- הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה. ואף על פי שהדם שותת ויורד, גומר ביאתו כרצונו ואינו חושש. אבל לאחר שגמר ביאתו, פורש את עצמו ממנה והיא טמאה. ואפילו לא נראה שום דם, חיישינן שמא יצאה טיפת דם ונחפה בשכבת זרע, ועל כן מחזיקין אותה כנדה גמורה.
(ז)
[עריכה]- בתולה, שלאחר בעילה הראשונה טבלה, וגם בבעילה שניה ראתה דם, וכן בפעם השלישית והרביעית, יש בזה שאלה אם מותרת להישאר אצל בעלה.
(ח)
[עריכה]- מותר לבעול בתולה בשבת, אף על פי שהוא עושה חבורה (ועיין לעיל סימן קמ"ח סעיף ד).