קיצור שולחן ערוך קטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימן קודםלתוכן הענייניםסימן הבא

קטו. דיני ערב פסח שחל להיות בשבת, ובו ו' סעיפים

תוכן עניינים

(א)[עריכה]

ערב פסח שחל להיות בשבת בודקין את החמץ בליל י"ג, דהיינו בלילה השייך ליום ו'. ואחר הבדיקה מבטלו ואומר: "כל חמירא" וכו', כמו בפעם אחרת. וביום ו' שורפו גם כן בזמן שהוא שורפו בכל ערב פסח, אבל אינו צריך לומר "כל חמירא", אלא בשבת לאחר האכילה מבטלו ואומר "כל חמירא" וכו':

(ב)[עריכה]

הבכורים מתענין ביום ה'. ואם קשה לו להתענות עד לאחר בדיקת חמץ, יכול לטעום איזה דבר מועט קודם הבדיקה, או יעשה שליח לבדוק:

(ג)[עריכה]

אין מבשלים לשבת זה תבשילי קמחין וגריסין שיכולין להתדבק בקדרות, ואסור להדיחן. על כן יבשל רק מאכלים שאינם מתדבקים. ואחר האכילה מנער היטב את המפה, ומצניע אותה עם כל כלי החמץ בחדר שאינו רגיל ללכת שמה בפסח. ואם נשאר לו מעט פת, יתננו לגוי, רק יזהר מאיסור הוצאה (עיין לעיל סימן פב סעיף ט). ומכבדין את הבית על ידי גוי, או בדבר מותר (עיין לעיל סימן פ סעיף ע"ג):

(ד)[עריכה]

בבוקר מתפללין בהשכמה, שלא לאחר הזמן שמותרין באכילת חמץ. ונכון לחלק סעודתו לשתים, דהיינו שיברך ברכת המזון, ומפסיק מעט בהליכה ובדברי תורה או בטיול, וחוזר ונוטל ידיו ואוכל קצת ומברך שנית ברכת המזון, כדי לקיים מצות סעודה שלישית:

(ה)[עריכה]

נוהגין להפטיר במלאכי "וערבה" וגו', לפי שכתוב שם: "הביאו המעשר אל בית האוצר" וגו' (מלאכי ג י), והוא מענינא, כי (לפי יש אומרים) היה זמן הביעור בערב פסח של שנה הרביעית שבשמיטה, ובערב פסח של שנה שביעית שבשמיטה, שכל המעשרות שהפריש כל ג' שנים מתבואתו והיו מונחים בביתו, מחוייבים אז ליתנם להלוי:

(ו)[עריכה]

בערב שבת יזהר כל אדם במאוד מאוד לשאול אם הפרישו חלה מן החלות שאפו לכבוד שבת, כי אם לא הפרישו חלה ונזכרו בשבת, יש בזה מבוכה גדולה מה לעשות, כי אסור להפריש חלה בשבת, וגם אסור להשהותן. ודעת המגן אברהם שצריך ליתן כל החלות לגוי במתנה גמורה קודם שעה שנאסרין בהנאה, ויש חולקין וכתבו תקנות אחרות, וכולן דחוקות, ועל כן צריכין ליזהר בדבר: