קיצור שולחן ערוך קיד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימן קודםלתוכן הענייניםסימן הבא

קיד. דין מכירת חמץ, ובו י"ג סעיפים

(א)[עריכה]

  • ישראל שהיה לו חמץ שלו ברשותו בפסח, עובר בכל רגע ורגע על בל ייראה ובל יימצא. והחמץ אסור בהנאה לעולם, ואפילו ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מן העולם, צריך למוכרו לגוי קודם הפסח בשעה שהוא עדיין מותר בהנאה.
ולא יהא עניין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצוַת אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת לגוי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור ביוקר מן המחיר הראוי. ולאחר הפסח יבקש מאת הגוי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבהו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ (עם החדר) בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כחוכא בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש.

(ב)[עריכה]

  • החמץ שהוא מוכר לגוי, צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו, מה טוב. ואם אי אפשר שייקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו.
וצריך לכתוב בשטר שם הקונה, ובכמה השכיר לו את החדר, ושאגב קרקע הקנה לו את החמץ המונח שם. ויפרוט את כל החמץ בכמה מכר לו. אבל אינו צריך לפרוט סכום המידות, ויוכל לכתוב רק בעד כמה כל מידה עד למדידה (עיין פרי מגדים).
וכל מה שכתוב בשטר, ידבר עם הקונה גם בעל פה. ויקבל ממנו ערבון (דמי קדימה, דראנגאבע), ושאר המעות יזקוף עליו במִלוֶה. ויהא הכל כתוב בשטר. וגם ימסור לו את המפתח מן החדר.
חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (כשלוקחו מגוי), לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש.

(ג)[עריכה]

  • לאחר שמכר לו את החמץ, אם ירא פן יקלקל שָם הקונה, יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה. או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל את המפתח, רשאי. אבל אסור שיניח הישראל חותם על החמץ (עיין פרי מגדים).

(ד)[עריכה]

  • אם אינו יכול להשכיר לו כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, וישכיר לו את המקום שעד המחיצה, ויכתוב כן בתוך השטר. גם יכתוב שיש להקונה דריסת הרגל ללכת כרצונו אל המקום ההוא. וגם שאם ירצה הגוי הזה הקונה למכור את החמץ לגוי אחר בתוך הפסח, או לישראל באסרו חג דפסח, יש לכולם דריסת הרגל ללכת שמה.
וכן אם משכיר או מוכר לגוי חדר שצריכין ללכת שמה דרך רשותו של המוכר, צריך לכתוב כן בשטר, שיש לגוי הקונה ולכל הקונים שיבואו שמה דריסת הרגל ללכת שמה.

(ה)[עריכה]

  • אם הבית הוא אצל הישראל רק בשכירות מישראל אחר, אזי אינו יכול להשכירו לגוי לבית דירה בלי רשות המשכיר. לכן יתנה בפירוש עם הגוי שאינו משכירו לו לדור בו, רק להחזיק בו כליו ומטלטליו. אבל לא ישכירו בפירוש להחזיק בו את החמץ, רק סתם להחזיק בו כליו ומטלטליו כרצונו. ומכל מקום, אם המשכיר בעיר, יקח ממנו רשות להשכירו.
וכן מי שנוסע לדרך קודם פסח, ואשתו תמכור את החמץ, יתן לה רשות בפירוש שתשכיר את החדר.

(ו)[עריכה]

  • אסור לעשות תנאי עם הגוי שלאחר הפסח מחוייב הגוי למוכרו לו, או שהישראל מחוייב לחזור ולקנותו ממנו. אבל יכול להבטיחו שיחזור לקנותו ממנו ושיתן לו ריווח.

(ז)[עריכה]

  • אסור למכור את החמץ למומר או למומרת, ולא לבן מומרת, אף על פי שילדתו מגוי לאחר שהמירה, כי לעניין זה דינם כמו ישראל, והוא חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה.

(ח)[עריכה]

  • מי שיש לו חמץ במקום אחר, או בדרך בעגלות או בספינה, יכול למוכרו גם כן אגב קרקע שבמקומו. ומכל מקום יפקירו גם כן בפני בית דין או שלושה אנשים.
ואם הובא לו החמץ בפסח, הגוי הקונה הוא ישלם שכר העגלה ויתר ההוצאות.
ואם הובא לו חמץ אשר שלח לו גוי סחורה, והוא לא ביקשהּ ולא ידע, יקבלהּ גם כן הגוי, וישלם מה שמגיע להמביא, והישראל לא יתעסק בה כלל, ואדרבה, יפקירה גם כן בפני בית דין או בפני שלושה אנשים.

(ט)[עריכה]

  • מי שיש לו ריחיים, והטוחנים נותנים מכס תבואה מחומצת, צריך למכור או להשכיר את הריחיים קודם פסח לגוי.

(י)[עריכה]

  • בעניין מכירת בהמות שיאכילם הגוי חמץ, יש מחלוקת בין הגדולים ז"ל. ומי שאפשר לו להיזהר, טוב לו. ואם אי אפשר לו, יעשה על פי הוראת חכם.

(יא)[עריכה]

  • מותר להלוות לישראל ככר חמץ קודם הפסח שיחזיר לו לאחר הפסח. ויש מקומות שנוהגין בזה איסור.

(יב)[עריכה]

  • אם חמצו של ישראל הוא ברשות גוי, או בהיפוך, חמצו של גוי ברשות ישראל, יעשה שאלה היאך יתנהג בו, כי יש בזה הרבה חילוקי דינים.

(יג)[עריכה]

  • צריכין ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת.

נוסח שטר מכירת חמץ[עריכה]

  • אנכי החתום למטה מכרתי להערל (פלוני) את כל השפירטוס שיש לי במרתף (קעללער) בדירה שאני דר בה. והמרתף הוא בתוך החצר מצד צפון, השני מצד מזרח. כל השפירטוס שיש לי שם, הן בחביתין בינוניות, הן בחביתין גדולות (קיפעס), הכל מכרתי להנ"ל עם הכלים בעד ר"ך זהובימ אעס"וו. וגם אראק שיש לי שם בצלוחית גדולה לערך שבע מידות, מכרתי לו בעד ה' זהובים אעס"וו בלי הכלים. וגם שליוואוויטץ (שאינו נקי) שיש לי שם בחבית קטנה (אנטיל) מכרתי לו בעד י"ב זהובים אעס"וו וחמשים צ"ל עם הכלי.
וגם מכרתי לו שש חביות ריקנות שהיה בהם שפירטוס. ושתי חביות גדולות (קיפעס) בחשוקי ברזל גם כן ריקנות משפירטוס שיש לי שם, כולם מכרתי לו בעד ח' זהובים וחמשים צ"ל אעס"וו.
גם חמשה שקים קמח חיטים שיש לי בתוך החדר הנקרא שפייז (מזווה) השייך להדירה שאני דר בה, מכרתי להנ"ל עם השקים בעד ל"ט זהובים אעס"וו. וגם כל הכלים מחמץ שיש לי שם, דהיינו עריבות ותיבות מקמח, מכרתי לו בעד ד' זהובים וחמישים צ"ל אעס"וו. גם גריסי שעורים (גערשטל) בשק קטן שיש לי שם, מכרתי לו בעד א' זהוב וחמישים צ"ל אעס"וו עם השק.
וקיבלתי מאיתו עירבון (דראנגאבע, דמי קדימה) י' זהובים אעס"וו, והמותר זקפתי עליו במִלוֶה. וזמן הפרעון לא יאוחר מן עשרה ימים מיום דלמטה.
והשכרתי להקונה הנ"ל את המרתף הנ"ל ואת החדר הנ"ל מעכשיו עד עשרה ימים מיום דלמטה, בעד ד' זהובים אעס"וו. וקיבלתי עירבון ג' זהובים אעס"וו, והמותר זקפתי עליו במִלוֶה, שישלם לי לא יאוחר מעשרה ימים מיום דלמטה. ואגב קרקע המושכר לו, דהיינו המרתף והחדר הנ"ל, הקניתי לו כל המטלטלין הנ"ל.
ואני מודה בהודאה גמורה שהשכרתי לו המרתף והחדר הנ"ל והקניתי לו כל המטלטלין הנ"ל, בכל מיני קניינים המועילים באיזה מהם שיהיה הקניין חל על פי דין תורה הקדושה ועל פי נימוסי הקיסר ירום הודו והמדינה, בלי שום טענה ומענה. ורשות בידו לעשות בכל הנ"ל ככל חפצו ורצונו, למכור וליתן במתנה ולהשכיר, בלי שום מוחה. וכן יש רשות בידו ליקח מיד כל הנ"ל לביתו.
ואף אם ישאיר אותם כאשר המה שמה, מעתה הכל הוא באחריותו של הקונה, ואין עלי שום אחריות ואפילו אחריות אונס. ונתתי לו דריסת הרגל דרך חצרי ודרך ביתי לילך להמרתף ולהחדר הנ"ל המושכרים לו. וכן אם ירצה בתוך משך ימי השכירות למכור מהמטלטלין לאיש אחר, לכל הבאים מדעתו, לכולם יש להם דריסת הרגל. גם מסרתי לו את המפתחות מן המרתף ומן החדר הנ"ל.
נעשה בכל אופן היותר מועיל על פי דין תורה הקדושה, ועל פי נימוסי הקיר"ה והמדינה,
אונגוואר י"ד ניסן תרל"ד:                         ראובן בר' שמעון איזראעלאוויטש: