קיצור שולחן ערוך פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן פב | במהדורה המנוקדת | >>

דיני שבת
ובו יג סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג

(א)[עריכה]

ברשות הרבים ובכרמלית אסור לטלטל שום דבר ארבע אמות, בין לשאת אותו בין לזרוק אותו בין להושיט אותו. ולטלטלו איזה פעמים פחות פחות מארבע אמות, גם כן אסור

(ב)[עריכה]

אסור לשאת או לזרוק או להושיט שום דבר מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, וכן מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד, וכן מרשות הרבים לכרמלית או מכרמלית לרשות הרבים. אבל מקום פטור מתר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ולכרמלית ומהם לתוכו, ובלבד שלא יטלטל את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית. ולפי שיש הרבה חלוקים מהי רשות הרבים ומהי כרמלית ומהי רשות היחיד, - מלבד אלו שכתבנו בסימן שלפני זה, לכן בעיר שאינה מתקנת בערובין, מי שאינו בקי, צריך לזהר שלא לטלטל שום חפץ ממקום שהוא מנח למקום החלוק ממנו, כי אם במקומות שההתר ברור לו


י אייר

(ג)[עריכה]

נטילת החפץ ממקום שהוא מנח, נקרא עקירה, והנחת החפץ נקראת הנחה. וגם עקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה, אסור לעשות. ולכן אסור לישראל שיתן איזה חפץ לידו של נכרי, שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, כי הישראל עושה בזה את העקירה, אלא הנכרי בעצמו יקח את החפץ. וכן כשמביא הנכרי איזה חפץ, לא יקחהו הישראל מידו, כי בזה עושה הישראל את ההנחה, אלא הנכרי בעצמ ויניח את החפץ. וצריכין לזהר בזה בתינוק שהערלית נושאת אותו לבית- הכנסת למול שתקח בעצמה את התינוק בבית, ובבאה אל החצר או עזרת בית- הכנסת ותקחהו ישראלית - ש"ז שכ"ה שמ"ו שמ"ז שמ"ט

(ד)[עריכה]

חצר שיש בו פרצה, אם נשאר מן המחצה בצד אחד רחב ארבעה טפחים בגבה עשרה טפחים מן הקרקע, או שנשאר משני צדי המחצה בכל צד רחב טפח בגבה עשרה טפחים מן הקרקע, או שנשאר משני צדי המחצה בכל צד רחב טפח בגבה עשרה טפחים, אזי אם אין בפרצה יותר מעשר אמות, אינו צריך שום תקון, כי הפרצה הזאת נחשבת כמו פתח. אבל אם הפרצה יתרה מעשר אמות, וכן אם לא נשאר מן המחצה מצד אחד רחב ארבעה טפחים או משני הצדדים מכל צד רחב טפח, ומכל -שכן אם נפרץ במלואו, דהינו שאין שום מחצה בצד אחד כזה, אזי אפלו אם אין בפרצה רק שלשה טפחים, אסורין לטלטל בחצר זה עד שיתקנו אותה שם, - והתקון המבחר הוא בצורת הפתח. - ואם דרים שם שני בעלי בתים או יותר, צריכין עוד לעשות ערובי חצרות, ויבאר, אם ירצה השם בסימן צ"ד

(ה)[עריכה]

זה שאמרנו דאם אין בפרצה שבחצר יותר מעשר אמות נחשבת כמו פתח ואינו צריך תקון, זהו רק בפרצה אחת. אבל בשתים או יותר, צריך שיהא העומד הנשאר על-כל-פנים כמו הפרוץ. אבל אם היה הפרוץ מרבה על העומד, כל שהפרצה יתרה משלשה טפחים, צריכה תקון

(ו)[עריכה]

מהו צורת הפתח? נועץ קנה מכאן וקנה מכאן, כל אחד לא פחות מגבה עשרה טפחים. ונותן עליהם קנה או חוט. וצריך שיהיה הקנה או החוט דוקא על ראשיהן ולא מן הצדדין. ואם תחב מסמרות בראשי הקנים וכרך החוט עליהם, שפיר דמי, - פרי מגדים משבצות סימן שס"ג סעיף קטן י"ט. וצריך שכל קנה לא יהא רחוק מן המחצה שלשה טפחים, וגם לא יהא גבוה מן הקרקע שלשה טפחים, )עין שערי תשובה סימן שס"ג ובשעת הדחק שאי אפשר לעשות צורת הפתח רק בענין שהקנים יהיו רחוקים מן הכתלים שלשה טפחים יש להקל( - תשובות רבי עקיבא איגר סימן י"ח, עין שם

(ז)[עריכה]

חצר או בית שפתוחים לתוך הרחוב, והדלת נפתחת לפנים, והמזוזות עם המשקוף שעל גביהם, והאסקפה שבתחתית הן לצד הרחוב, הנה המקום הזה לפעמים הוא רשות היחיד, ולפעמים הוא כרמלית. ולפי שאין הכל בקיאין בזה, לכן מטילין עליו מספק חמר רשות היחיד וחמר כרמלית, אסור להוציא משם להרחוב שהוא רשות הרבים או כרמלית, ולא מן הרחוב לשם, כי שמא הוא רשות היחיד. וכן אסור להוציא מן הבית או מן החצר לשם, ולא משם לתוכם, כי שמא הוא כרמלית. ולכן אם הפתח נעול וצריכין לפתחו, צריכין לזהר שהאינו יהודי יכניס את המפתח בתוך המנעול, ולאחר שיפתחו את המנעול, טרם יפתח ישראל את הדלת, יסיר האינו יהודי את המפתח, כי אם יפתח ישראל את הדלת בעוד שהמפתח תוך המנעול, הרי הכניס את המפתח מכרמלית לרשות היחיד

(ח)[עריכה]

בהרבה מקומות יש בתים אשר הגג נמשך מן כתל הבית לתוך הרחוב ונסמך שם על עמודים, אסור להוציא מן הבית לשם או להכניס משם לבית. וכן אסור לטלטל שם ארבע אמות, משום דדינו כמו הרחוב, רשות הרבים או כרמלית. ואף שהגג נתון על העמודים, דהוי צורת הפתח דדינה כמחצה, מכל מקום הרי מן הצדדים אין מחצה, ולכן צריך להעמיד מקצה מזה קנה אחד אצל הכתל של הבית נגד העמוד שהגג עליו, שיהא גם כאן צורת הפתח, וכן מן מקצה השני. ואם כמה בתים סמוכים זה אצל זה, בענין זה, די להם שיעשו כן בקצה הבית אשר מקצה מזה, ובקצה הבית אשר מקצה מזה, ויעשו ערובי חצרות - מ"ו


יא אייר

(ט)[עריכה]

מותר ליתן לפני אינו יהודי מזונות בחצר או בבית, אע"פ שיודע שיוציאם לחוץ, רק שלא יתנם לתוך ידו, דאם כן, הוא עושה את העקירה. ודוקא כשיש להאינו יהודי רשות לאכלם שם אם ירצה. אבל אם אין לו רשות לאכלם שם או שהם מזונות מרבים, שאי אפשר שיאכלם שם, וכן שאר חפצים שנכר הדבר שיוציאם לחוץ, אסור, מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא

(י)[עריכה]

האשה מדדה את בנה אפלו ברשות הרבים, ובלבד שלא תגררהו, אלא יהא מגביה רגלו האחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה, שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת. אבל כשהיא גוררת שתי רגליו הרי זה כנושאתו ואסור אפלו בכרמלית. ולשאת אותו ממש אפלו אם הוא גדול כל כך שיכול לילך ברגליו לבדו, אסור אפלו בכרמלית, שלא אמרו החי נושא את עצמו אלא לפטור מחטאת. אבל על-כל-פנים שבות איכא, ובכרמלית היא שבות דשבות, וצריכין להזהיר לרבים, שטועין בזה - שלחן-ערוך של התניא סימן שח סעיף פא. ועין תשובת ר' עקיבא איגר סימן כח

(יא)[עריכה]

אמת המים העוברת בתוך החצר, אסור למלאת מים ממנה. - ובשלחן ערוך סימן שנ"ו מבאר איך יתקנה

(יב)[עריכה]

לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין או ירק לרשות הרבים או לכרמלית, וכן מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד, וכן מרשות הרבים לכרמלית, או מכרמלית לרשות הרבים. וכן לא ילך ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית או מרשות לרשות ורקו בפיו, אם כבר תלשו בפיו ממקום למקום

(יג)[עריכה]

מותר לשפוך שופכין בחצר שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות, אע"פ שיוצאין לרשות הרבים - שנ"ז