קיצור שולחן ערוך קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קטז | במהדורה המנוקדת | >>

דיני הגעלה
ובו י"ח סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח

(א)[עריכה]

  • כל כלי חרס שנשתמש בו חמץ, לא מהני לה לא הגעלה ולא לבון. אבל התנורים והכירות הבנויים מאבנים ולבנים, מהני להו לבון (ועין לעיל סימן קי סעיף א וסעיף ב). בתנורים שהם בבית החרף, נוהגין דלא מהני להו הכשר. וכשרוצים להעמיד על התנור איזה קדרה בפסח, צריכין להניח תחלה טס של ברזל ועליה מעמידין הקדרה, וזה מהני גם בתנור העשוי מחרסים (קאכלען).

(ב)[עריכה]

  • כלי עץ וכלי מתכות וכלי אבן וכלי עצם מהני להו הגעלה. אך אם הוא דבר שמתקלקל ברותחין, כגון כלים המדבקים בדבק (ליים), ואפלו אם רק הקתא מדבקת באיזה דבק, לא מהני ליה הגעלה, משום דחישינן שמא לא יגעילו יפה.

(ג)[עריכה]

  • קדם שמגעיל את הכלי, צריך לנקותו היטב מן החלודה (ראסט) וכדומה, שיהא נקי לגמרי. אבל מראות (כתמים - פלעקן) אין בהם קפידא. ואם יש גומות בכלי, צריך לנקרן היטב. ואם הוא כלי מתכת, ישים על הגמות גחלים ללבן שם, ואחר כך יגעילו. ואם אי אפשר לנקות היטב הגמות והסדקים, וגם אי אפשר ללבן שם, אין לו תקנה. ולכן בסכינים עם קתות, צריכין לדקדק היטב אם מועילה להן הגעלה. ומצוה מן המבחר למי שאפשר לו, שיקנה לו סכינים חדשים לפסח.

(ד)[עריכה]

  • כלים שמשתמשין בהם על ידי האור בלי מים, צריכין לבון. ולכן האגנות והמחבתות שאופין בהן חמץ, צריכין לבון. והלבון צריך להית לכתחלה לבון חזק, עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו. והמרדה (שויפעל) של עץ אין לה תקנה.

(ה)[עריכה]

  • כלי שיש בו טלאי, אם הוא בענין שיש לחוש שמא יש תחת הטלאי משהו חמץ בעין, אזי צריך מקדם ללבן אותו מקום, עד שידע בברור, שאם היה שם משהו חמץ היה נשרף, ואחר כך יגעילו. ואם אין חשש שיהא שם חמץ בעין, אזי אם היה הטלאי נעשה קדם שהשתמשו בו חמץ, יכול להגעילו כמו שהוא, דכמו שבלע את החמץ, כך יפלטנו בהגעלה. אבל אם נשתמש תחלה בכלי חמץ, ואחר כך שמו את הטלאי, אזי לא מהני לה ההגעלה למקום שתחת הטלאי, אלא צריך לתן גם כן קדם ההגעלה גחלים על הטלאי ללבן את המקום ההוא. ואם הטלאי נתחבר בהתכת בדיל או כסף וכדומה, יכול להגעילו כמו שהוא, כי בליעת החמץ נשרפה אז בהתכה.

(ו)[עריכה]

  • מדוכה במקום שדרכו לדוך בו דברים חריפים עם חמץ ביחד, צריכה לבון קל, דהינו שממלאין אותה גחלים בוערות שתרתח כל כך עד שהקש נשרף עליו מבחוץ. ובמקום שאין דרכו לדוך בה רק פלפלין וכדומה, סגי בהגעלה.

(ז)[עריכה]

  • כלים שהחזיק בהם יין-שרף לקיום, אין טעם וריח יין-השרף נפלט על ידי הגעלה, רק אם בשל אותן היטב במים עם אפר עד שנסתלק מהם הריח לגמרי, מועילה להם אחר כך הגעלה.

(ח)[עריכה]

  • הגעלת החבית יעשה בדרך זה, ילבן אבנים וישימן בה, ויערה עליהן מים רותחין מכלי ראשון, ויגלגל את החבית כדי שתגיע ההגעלה לכל מקום. וחביות שלנו שהן עשויות מכמה דפים מחברים בחשוקים, אם עמד בהם חמץ, כגון יין-שרף או שהחזיק בהן קמח, לא מהני להו הגעלה.

(ט)[עריכה]

  • כל דבר שצריך הגעלה, לא מהני ליה קלפה, אלא דוקא הגעלה.

(י)[עריכה]

  • כל כלי שאי אפשר לנקותו היטב, כגון הנפה, וכיס של ריחים, וכן סלים שמשתמשים בהם חמץ, וכן מגררת (ריב אייזען), וכן כלי שפיו צר ואי אפשר לשפשפו מבפנים, או שיש לו קנים, לא מהני לה הגעלה.

==(יא)== התבות שמצניעים בהם מאכלים כל השנה, ולפעמים נשפך שם מרק מן הקדרות, צריכין הכשר קל, דהינו שמערין עליהן רותחין. ודוקא מתוך הכלי שהרתיחו בו את המים. ולא יזרוק את המים, אלא ישפכם עליהן בקלוח. והשלחנות, נוהגין גם כן ללבן אבנים, ומניחין על השלחן, ושופכין עליהם רותחין, ומוליכין את האבנים ממקום למקום, באפן שיהיו מים רותחים על פני כלו. וצריכין לשפשפן מקדם, ואחר מעת-לעת יכשירום. ומכל מקום יש נוהגין שלא להשתמש גם אחר ההכשר בשלחנות ובתבות, אלא בפריסת מפה או דבר אחר.

(יב)[עריכה]

  • ידות הכלים צריכות גם כן הכשר. ומכל מקום אם אין היד נכנסת לתוך היורה, יכול להכשיר את היד בשפיכת רותחין עליה.

(יג)[עריכה]

  • כל כלי שתיה וכלי המדות צריכין גם כן הגעלה. וכלי זכוכית, נוהגין במדינות אלו דלא מהני להו הגעלה, וכן כלי מתכת שהן מתכין מבפנים בהתוך זכוכית (שמעלץ) אין להם תקנה בהגעלה, אבל סגי להו בלבון קל, כמו מדוכה בס"ו (עיין חתם סופר יורה דעה סימן קי"ג).

(יד)[עריכה]

  • אין מגעילין אלא במים, ולא יהא בהם שום תערבת, אפלו אפר וכדומה. אם הגעיל הרבה ביורה עד שנעכרו המים כעין ציר, אין מגעילין עוד בהם.

(טו)[עריכה]

  • אם מגעיל על ידי צבת, שמחזיק בה את הכלי, צריך לרפות את הכלי ולחזור ולתפסו. דאם לא כן, הרי לא באו מימי ההגעלה במקום הצבת. וטוב יותר לשים את הכלי במחרוזה [שבכה] (נעטץ) או בתוך סל. ולא יניח כלים הרבה בפעם אחת לתוך הכלי שהוא מגעיל בו, כדי שלא יגעו זה בזה. דאם כן, במקום נגיעתן אינן נגעלין.

(טז)[עריכה]

  • אין להגעיל אלא כלי שאינו בן-יומו, דהינו שכבר עבר מעת-לעת, משעה שבשלו בו חמץ. וכן היורה שמגעילין בה לא תהא בת-יומה. וישגיח שבכל פעם שהוא נותן את הכלי לתוך היורה, יעלו המים רתיחות. ואם צריך להגעיל את היורה, אזי כשהמים מעלין רתיחות, תהא היורה מלאה, ויזרוק בה אבנים מלבנות, כדי שישטפו המים הרותחין על שפתה. ואין להגעיל [בערב פסח] רק עד חצות היום.

(יז)[עריכה]

  • נוהגין שאחר ההגעלה שוטפים את הכלים במים קרים.

(יח)[עריכה]

  • אם אפשר יש להגעיל בפני בעל תורה הבקי בדיני הגעלה.