תהלים קיט קי: "נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי".

בדרך-כלל, כשרוצים לומר שמישהו שם מלכודת למישהו אחר, משתמשים בביטוי "טמן פח", למשל:

תהלים קמ ו: " "טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת ליד מעגל מקשים שתו לי סלה" "

תהלים קמב ד: " "בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי" "

או בביטוי הדומה "פח יקוש" (מלשון "מוקש"):

הושע ט ח: " "צפה אפרים עם אלהי, נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אלהיו" "

בפסוקנו מופיע ביטוי מיוחד - " "נתנו רשעים פח לי" ".

ייתכן שהפועל "נתנו" מלמד, שהמשורר מתייחס אל המלכודת שטמנו לו כאל מתנה:

כשהרשעים מנסים להכשיל את האדם מבחינה פיסית, וה' עוזר לו להינצל מהמלכודת - זו מתנה, כי בזכות המלכודת האדם נוכח בהשגחת ה' ובעזרתו;

כשהרשעים מנסים להכשיל את האדם מבחינה רוחנית (לגרום לו לחטוא), והוא מצליח להינצל מהמלכודת ולהתגבר על החטא - זו מתנה, כי בזכות המלכודת, האדם משפר ומחזק את כוחות הנפש שלו. כנראה שהמלכודת שהמשורר מדבר עליה היא מלכודת מסוג זה, כמו שנאמר: " "נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי"

".

לא בכל מצב נתפסת המלכודת כמתנה (שהרי בפסוקים האחרים נאמר "טמנו פח" ולא "נתנו פח"); אך בדיעבד, ניתן להסתכל על המלכודת גם בדרך זו, והדבר מתאים לנושא הכללי של הבית ( תהלים קיט - בית נ ).