קטגוריה:תהלים פה ב
רצית יהוה ארצך שבת שבות שבית יעקב.
רָצִיתָ יְהֹוָה אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שבות שְׁבִית יַעֲקֹב.
רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ
שַׁ֝֗בְתָּ שבות שְׁבִ֣ית יַעֲקֹֽב׃
מהדורות נוספות
רָצִ֣יתָ יְהוָ֣ה אַרְצֶ֑/ךָ שַׁ֝֗בְתָּ שבות [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
רָצִ֣יתָ יְהוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ
שַׁ֝֗בְתָּ
(שבות) שְׁבִ֣ית יַעֲקֹֽב
רָצִיתָ יְהוָה התפייסת ה' עִם אַרְצֶךָ, שַׁבְתָּ (שבות) שְׁבִית החזרת למצבו הקודם את יַעֲקֹב.
פרשנות מסורתית:
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"רצית" - מלשון רצון
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז"א "רצית ה' ארצך",
- ב) אל עמו הגולים ששב שביתם, "שבת שבית יעקב",
- ג) מה שמחל עונותיהם "נשאת עון עמך, סלה" סיום הענין, והנה המשורר הזכיר בכל א' מג' דברים אלה תנאי שנחשב בעיניו למגרעת, אשר לפיהו ראה שגאולה זו לא תהיה נצחיית, ומתפלל על כל א' שישנהו ה' לטוב, כי בדבר הא' שרצה את ארצו הזכיר שם הויה, ר"ל שרואה שמה שהתרצה לארצו לא היה בהסכמת מדת הדין רק מצד הרחמים לבד, שרחם על שוממתה וחורבנה. ומבואר שיש הבדל גדול בין התשועה שהיא רק לפי שעה מצד שלא יכול לראות בצרת הנדכא, ואחר סור הרחמים יצוייר שיקצוף שנית, משא"כ אם היתה התשועה במה"ד שהדין מחייב זה, שאז תהיה תשועה עולמית,
- ב) במה שהשיב שבית עמו ראה ג"כ חסרון, במ"ש "שבית יעקב", דהיינו שהם עדיין בשביה, כי היו עדיין תחת רשות מלכי פרס, והגאולה האמתיית ראוי שתהיה גאולה שלימה, והקרי הוא שבות[1] יעקב בו', וכיון גם בזה חסרון שהיתה הגאולה ע"י השתדלותם וברשיון כורש. ששבת השבות שהם הכינו לעצמם ומיוחס אליהם, וזה לאות שאינה הגאולה המובטחת, שהיא תהיה ע"י ה' (לא ע"י השתדלות אדם) ובאותות ובמופתים,
- ג) בענין מחילת העונות ראה ג"כ חסרון, שאמר שה' "נשא עונם וכסה חטאתם", שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה' סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י"ל מציאות רק שה' כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה' את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו,
- א) שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם,
- ב) שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ"ש ובחסד עולם רחמתיך,
- ג) שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל, כמ"ש כי בושת עלומיך תשכחי כמו שפרשתי שם, וז"ש אחר כי.
ביאור המילות
אלשיך
- כי אז מיהרת לחשב את הקץ כי לא הארכת כי אם עד "רצית ה' ארצך" בלבד עד הפיס דעתה ותרץ את שבתותיה אשר לא שבתה בשבתותיהם שהם שבעים שנה בלבד, מספר השנים שביטלו שמיטין ויובלות (עי' ויקרא כו לד - לה וברש"י שם), ומיד "שבת שבית יעקב".
- כי אז "שבת" וכו' והוא כי לא אמר "השיבות" כי אם "שבת", והוא מאמרנו במזמור "בשוב ה' כו'" (תהלים קכו א) כי טרם שוב ישראל שבה שכינה למקומה, וזהו אומרו "שבת" ולא אמר השיבות, שהוא כי "שבת" אתה תחלה ואחר כך "שבית יעקב", כי בשובך תחלה היה לך עת רצון ויהי זה לנו מעיר לעזור להשיבנו.
- כי לא הארכת עד נהיה ראויים ובשם ישראל נכונה, כי אם בעוד שהיינו מתוארים לתואר "יעקב" השיבותנו, וזהו "שבית יעקב":
- ^ נראה שהוא ט"ס וצ"ל שבית, (או שצ"ל 'והכתיב' במקום 'והקרי') כמו שכתב המלבי"ם עצמו בביאור המילים על פסוק זה.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "תהלים פה ב"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.