עם טעמים:
וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יׇפְיֵ֑ךְ כִּי־ה֥וּא אֲ֝דֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי־לֽוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ויתאו המלך יפייך", המלך הוא יתו ויתאר את יפיך "במה שהוא אדוניך", עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן "שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו":
"ויתאו המלך יפיך", והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה "שהוא יהיה אדוניך", ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, "והשתחוי לו" להכנע לעצת החכמה והדעת:
ביאור המילות
"ויתאו". בנינו קל והתי"ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך: