אבן עזרא על תהלים מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · מה · >>

פסוק א[עריכה]

למנצח על שושנים - פיוט ככה תחלתו.

ידידות - כמו אהבות.


פסוק ב[עריכה]

רחש - ידבר לבו דברי המשורר. ויש אומרים: דברים שהוא מוציא מלבו וזה המזמור נאמר על דוד או על המשיח בנו, שכן שמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

מעשי - זה השיר שעשה.


פסוק ג[עריכה]

יפיפית - יש אומרים: כי הוא כפול, כמו: שחרחרת וסחרחר לחסרון, לבנה אדמדמת כי אינה אדומה, אם כן איך יהיה יפיפית לחסרון?! והתשובה: כי כפל העי"ן והלמ"ד הוא לחסרון רק הפ"א והעי"ן שהם כפולים, הם באים ליתרון והעד תשגשגי שהוא יותר מן תשגי.

יפיפית - בתארו וצורתו.

הוצק חן - מגזרת ויצקו על העולה כאילו החן הוצק בפיו, והנה בגלוי יספר צורת גופו ודבורו שהוא נאה, ועל דרך משל יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה, כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם.


פסוק ד[עריכה]

חגור - גם יספר גבורותיו כי ככה ראוי להיות הגבור התמים.

וטעם גבור – אתה הגבור או יחסר כ"ף כדרך: ויקרא אריה שהוא כאריה, או יהיה חסר כ"ף בראיה גמורה וזה הוא הודך.


פסוק ה[עריכה]

והדרך - חסר בי"ת, כמו: כי ששת ימים עשה כאילו אמר: ובהדרך צלח כטעם גבר לא יצלח בימיו והטעם, שיצלח בעת שירכב. ויש אומרים: כי צלח הוא מגזרת: פן יצלח כאש והנה יספר עם גבורתו אמונתו וענוותו וצדקתו.

ומלת וענוה צדק – בין עומדת ובין נסמכת והטעם ענוה עם צדק.

ותורך - ימינך הפועל והפעול חסר כאילו הוא כתוב ימינך תורה אותך לעשות גבורות ונוראות מלחמות, על דרך נכבדות מדובר בך. ורבי יוסי אמר: כי ותורך מגזרת ויורם אלהים והאות שאחריו כתוב: חציך שנונים. ונכון היה לולי שמלת ויורם ירה להם לגנאי וזה לשבח.


פסוק ו[עריכה]

חציך - בתחלה הזכיר חרבך ואמר גם חציך שהם שנונים בעת שהעמים תחתיך.

יפלו - יפלו חציך בלב - אויביך, על כן באה מלת יפלו במקום אתנח, כאילו היא סמוכה, כי היא תשרת בעבור שתי מלות.


פסוק ז[עריכה]

כסאך - יש אומרים: כמו: אלהים לא תקלל. והגאון אמר: כסאך יכין אלהים. ולפי דעתי: שמלת כסאך תשמש בעבור אחרת, כדרך והנבואה עודד הנביא שהוא כמו והנבואה נבואת עודד הנביא וככה זה, כסאך כסא אלהים, כמו: וישב שלמה על כסא ה' והאומר כי כסאך לנוכח השם, הפסוק הבא אחריו יכחישנו.


פסוק ח[עריכה]

אהבת - אם המזמור על דוד, יהיה מחבריך שאול. ואם על המשיח, חסידים אחרים בדורו.


פסוק ט[עריכה]

מור - מחלוקת במלת מר, והאומרים כי אהלות הנמצא עם דגי הים איננו נכון, כי כתוב: כאהלים נטע ה'.

ויש אומרים: כי גם קציעות מין אחד שיש לו ריח טוב ודרך לשון הקדש לומר: אדם פטדה וברקת להיות הוי"ו עם האחרון או בלא וי"ו, כמו: אדם שת אנוש, אם כן היה ראוי להיות מר אהלות קציעות, או מר אהלות וקציעות, אולי באה זאת המלה על דרך זרה. והנכון שקציעות מגזרת המקצועות והמלה סמוכה אל בגדותיך. וטעם לדבק טעם בגדותיך עם היכלי שן, ששם הם שמורות בתיבות.

והטעם כשה' מוצאות מהיכלי שן ותחסר מלת אשר, כאילו הוא מן היכלי שן מן אשר שמחוך או ישוב מן היכלי שן, כי משם היו מובאים.

והאומר כי מני שם גוי או מדינה איננו נכון, בעבור היות שן נקוד בקמץ קטן על דרך כל מוכרת בטעם שאיננו סמוך אל אחר.


פסוק י[עריכה]

בנות, ביקרותיך - מגזרת יקר, ששפחות היקרות שלך עמהם, הן בנות מלכים. והאומר שהוא מגזרת בקורת תהיה לא דיבר נכונה, כי אין מחלוקת שהוא ביו"ד כתוב, רק המחלוקת בין בעלי המסורת והקריאה כי האחד יקרא ביקרותיך על דרך בימינו, והשני כדרך מישיני עפר.

והשגל - היא המוכנת העתידה למשכב, והעד מלת ישגלנה. ועל דעת האומר כי זה המזמור נאמר על דוד הוא כמשמעו, ועל המשיח - בנות מלכים היקרות והשגל – מדינתו.


פסוק יא[עריכה]

שמעי - אם על דוד אמר המשורר לשגל וטעם ושכחי עמך כדרך עמך עמי שתתגייר ותשוב לתורת דוד. ואם על המשיח ידבר, יהיה פירוש בת – קהלה, כמו: בת יהודה על דרך: לעבוד השם שכם אחד.


פסוק יב[עריכה]

ויתאו - אם על דוד כמשמעו ואם על המשיח המלך הוא השם, או המשיח.


פסוק יג[עריכה]

ובת - אם על דוד יחסר הבי"ת וככה הו' ובבת צר עם בת צור והפעול כל כבודה ואם על המשיח דרך משל.


פסוק יד[עריכה]

כל כבודה - וטעם פנימה, שהיתה שוכנת לפנים בארמונה ולא היתה נראית לכל.

כל - מצאנו דוד שלקח בת תלמי מלך גשור.


פסוק טו[עריכה]

לרקמות - הלמ"ד תחת בי"ת.

תובל - בת מלך.


פסוק טז[עריכה]

תובלנה - אם על המשיח, הנה הטעם שהם בעצמם יבואו לא באונס ובת מלך עם ריעותיה שהם בארמון המלך, תבואינה בהיכל מלך, הוא דוד או המשיח.


פסוק יז[עריכה]

תחת - הדור שעבר יבוא דור אחר, כי דורך הוא אמצעי וזה נכון גם על דוד גם על המשיח.


פסוק יח[עריכה]

אזכירה - יש אומרים: לנוכח דוד, כי בעבור בניו שהיו שרים, יעמוד זכר שמו ודור אל דור יספר הוד דוד. ויש אומרים: כי שמך לנוכח השם הנכבד, כי המשורר יודה השם על גדולת דוד וזרעו.