המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל
"היום יומת איש" - בתמיה כי היום אני מלך עד עכשיו הייתי סבור לא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום והוא אמר לו קלל את דוד אבל עכשיו שהוא מתחרט ידעתי כי מלך אני
"מה לי ולכם" - רצה לומר מה האיבה אשר בינינו מה עשיתם לי ומה עשיתי לכם אשר תהיו לי היום לשטן ומקטרג לאבד המלוכה על ידי זה וכי מהראוי שהיום יומת איש בישראל הלא מכיר אני בדבר שהוא כאלו היום היתה התחלת מלכותי ואם אנקם בו הלא כולם יחשבו שאקח מהם נקם על אשר מרדו בי ותהיה סיבה לשלא ימליכוני מעתה
"מה לי ולכם". השיב שאין להמיתו משני פנים, א] שבקל יצמח מזה נזק שכאשר יראו שנוקם במכעיסיו יאמרו שכן יטור
חמה לאויביו ושיעניש כל הקושרים, ולא ישובו אליו, וז"ש "כי תהיו לי היום לשטן". ב] שאחר שמחשיב היום ההוא כאילו
מלך מחדש, כי היום קבלוהו עליהם, מנהג המלכים שביום מלכם יעשו חסד ויפטרו כל אסירי המלך ממות, ואף כי שאין לגזור
מיתה באותו היום, וז"ש "היום יומת איש בישראל". ובאר הטעם לשני אלה, "הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל", אין ראוי להמיתו משני הטעמים הנאמרים, אם מצד שהמלוכה רפויה עדיין בידי יהיה זה לשטן, ואם מצד הטעם השני:
