אחת העצות של קהלת לחיים מעניינים ומאתגרים היא קהלת יא ד-ו:

"שמר רוח לא יזרע, וראה בעבים לא יקצור.

 כאשר אינך יודע מה דרך הרוח , כעצמים בבטן המלאה -

    ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל.

 בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך;

    כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים".

עצה זו, המתייחסת לרוח, עומדת בניגוד לדבריו של קהלת בתחילת הספר קהלת א ו: " "הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סבב הולך הרוח , ועל סביבתיו" "שב" "הרוח" ":

• בתחילת הספר הדגיש קהלת את הוודאות - במבט כולל, המתבונן במציאות מלמעלה, ההתנהגות של הרוח היא קבועה, הרוח תמיד הולך וסובב באותם מקומות, ולכן החיים משעממים;
• בפסוקים שלנו, לקראת סוף הספר, קהלת מדגיש דווקא את אי-הוודאות - במבט פרטי, המתבונן במציאות מתוכה, מנקודת מבט אנושית, "אינך יודע מה דרך הרוח"; אי אפשר לדעת מה בדיוק יהיה כיוון הרוח ובאיזה דרך יילך, ולכן החיים מעניינים,

אי-הוודאות בכיוון הרוח, ובאופן כללי יותר - מזג האויר, מציבה אתגר בפני החקלאי - החקלאי צריך לדעת מה יהיה מזג האויר בזמן הקרוב, כדי לדעת אם כדאי לזרוע, ואם הזרעים יצליחו; אבל קהלת מציע לחקלאי שלא לחכות, כי "שומר רוח - לא יזרע, ורואה בעבים - לא יקצור": מי ששומר ומחכה שהרוח תהיה בכיוון הנכון, ייתכן שיחכה לנצח ולא יזרע כלל; מי שמחכה שיגיעו עננים, ובאופן כללי יותר - שמזג האויר ישתנה בהתאם לחשבונותיו, ייתכן שלא יזרע כלל ולכן גם לא יהיה לו מה לקצור (ראו דעת מקרא) .

הרוח היא רק משל, כמו שנאמר בפסוק הבא: "כאשר אינך יודע את דרך הרוח... ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל": אי אפשר לדעת מה התכניות של ה', ולכן צריך לדעת לפעול גם בתנאים של אי-וודאות, לא לחכות ולצפות שכל העובדות יתבררו.

ואיך אפשר לפעול בתנאים של אי-וודאות? כמו שכתוב בפסוק הבא: "בבוקר זרע את זרעך, ובערב אל תנח ידך": מכיוון שאיננו יודעים את דרך הרוח, יש לזרוע פעמיים, גם בבוקר וגם בערב, בתקוה שלפחות פעם אחת תצליח. הזריעה היא משל לתחילת הביצוע של רעיון חדש ; אי הוודאות בחיים צריכה להביא אותנו, לא לשיתוק אלא להיפך, לעשיה כפולה - לעשות עוד ועוד, לנסות לבצע עוד ועוד רעיונות חדשים, בתקוה שלפחות חלק מהם יצליחו: "כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים".