קטגוריה:קהלת ז יא

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יא) לבא אל הביאור, נזכירה מאמרם ז"ל (שבת פח ב) באומרם הנעלבים ואינן עולבים שומעין חרפתם ואינן משיבין וכו' עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואהביו כצאת השמש בגבורתו. וראוי לשים לב, מה ענין השמש אל הנעלבים כו' ומה הוא גברותו של שמש. אמנם הנה נודע מאמר רז"ל (חולין ס ב) כי כאשר ברא אלהים את שני המאורות אמרה הירח לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. והנה היה עלבון אל השמש ושתק, אז קנא הוא יתברך על עלבונו ואמר לה לכי ומעטי את עצמך. ובזה יאמר הנעלבים ואינן עולבים שהוא שעולבים אותם שמדברים אתם לנוכח, או שומעין חרפתם שמדבר ראובן אל שמעון ומספר חרפת לוי והוא שומע ואינו משיב, והוא כענין השמש שהיתה ירח מדברת עם הקב"ה והשמש שומע חרפתו. ולא שיהיה הבלתי משיב מחמת יראה מהעולב כי אלם הוא, רק מאהבת ה' ושמקבל העלבון ליסורי אהבה, דומה לשמש שלא מיראה שתק רק מאהבה את ה' וחפץ לעשות רצון ה' גם אם היה מקבל קטרוג הירח וממעט אורו. או יאמר מה שהשמש שמח ביסורין, כמו שאמרו ז"ל בנדרים (לט ב) שאין השמש יוצא עד שמכים אותו בחצים שהם יסורין, ועם כל זה ישיש כגבור כחתן יוצא מחופתו:

ובזה נבא אל ביאור הכתוב. אמר," טובה חכמה עם נחלה", שתהיה נחלה להתפרנס ממנה לעסוק בחכמה בשלילת טרדת מזונות, עם שאפשר יקנה גאוה בצד מה בעושרו. אך "ויותר" תהיה טובה "לרואי השמש", הם המביטים אל השמש שסבל עלבונו ולא השיב שהוא מסוג הנעלבים וכו', שראו והביטו אל מעשה השמש. כי אשר עם היות לו חכמה ועושר לא נקנה חוטר גאוה, כי אם אדרבה יהיה מן הנעלבים וכו' שהוא ענוה יתירה, זה יש לו יתרון גדול מאד:

או יאמר, כי הנה דרך הלומד שיהנה מזולתו המחזיקים בידו, די לו שזן את עצמו, אך ויותר יהיה יתרון לאשר הם עם נחלתם רואים השמש שנותן מאורו לזולת, כנודע מענין הירח שיקבל ממנו וכיוצא בו, כן לרואה ומביט בו עושה כמעשיו שנותן מעשרו לדל גם כן: