הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
"מה שהיה כבר נקרא שמו" - חשיבות וגדולה שהיתה לו בחייו כבר נקרא שמו כלומר כבר היה ועבר כבר יצא לו שם בשררה ועתה חלף ונודע שהוא אדם ולא אל וסופו שמת ולא יוכל לדין עם מלאך המות שהוא תקיף ממנו
(י) מה שהיה - כבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם כך וכך ולמה יבקש הליכת הנפש עד שיהיה כפלוני ויתכן שלא ישיגנו ואין ראוי לאיש שכל שידין עם שתקיף ממנו על כן אין ראוי לולבקש מה שהחיים מבקשים ויעשה זאת כנגדם שיהיה כמו הם:
(י) ושמא תאמר, הלא מי פתי יסור אל פתיות הלזה ולא ישעה כי אלהים קדושים הוא יתברך ושכרו אתו ופעולתו לפניו בעולם העליון. לזה אמר "מה שהיה" וכו', לומר מי יעמוד לפני תוקף היצר הרע כי טענה חלושה תהיה עזר כנגדו כעבות העגלה להחטיא, כי מי לנו קדוש וכמעט רוחני וגדול וחשוב מאד לפניו יתברך ולא יכול להתיצב לפני היצר הרע עד שהחטיאו. וזהו "מה שהיה", שהוא מה שהוא עיקר ההויה ותכלית כל מעשה בראשית, "כבר" מקודם "נקרא שמו", שהוא מהשבעה דברים שקדמו לעולם (פסחים נד א), הוא ינון, כי לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז) הוא מלך המשיח (שוחר טוב תהלים צג), "ונודע" הוא "אשר הוא אדם" כי ינון הוא אדם הראשון כי אדם הוא אדם דוד משיח. הנה כי תכלית ועיקר ההויה שהוא אדם, והוא שעליו הושתת העולם שהוא משיח תכלית הטוב המקווה, שעל כן "נקרא שמו" מקודם לעולם, שכל זה יורה גודל איכותם מרום וקדוש. ועם כל זה "ולא יכול לדון" ולהלחם "עם שתקיף ממנו", הוא היצר הרע, כי נצחו והמיתו: