ביאור:אפיקטטוס והתנ"ך: שיוויון נפש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אפיקטטוס והתנ"ך: שיוויון נפש

משלי יז כז: "חושך אמריו יודע דעת וקר רוח איש תבונה".

אפיקטטוס (50-138) החזיק בפילוסופיה סטואית, כמו סנקה ומרקוס אורליוס. בכמה דברים היא מקבילה לכתוב בתנ"ך:

מתוך: ספרון המוסר לאפיקטיטוס, העתיק מיוונית ד' גולדשמיט, מתוך: שי לישעיהו, ספר יובל לר' ישעיהו וולפסברג, הוצאת המרכז לתרבות של הפועל-המזרחי, תל-אביב, תשט"ז:

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/maamarim/sifron-2.htm

א. מן הדברים הקיימים יש שהם ברשותנו, ויש שאינם ברשותנו. ברשותנו - המחשבה והשאיפה, החמדנות והמאיסה, בקיצור - כל מה ששייך למעשינו. ומה שאין ברשותנו - הגוף, הרכוש, השם הטוב, השררה, בקיצור - כל מה שאינו שייך למעשינו. הדברים שברשותנו הם מטבע ברייתם חופשיים, אין למנעם ואין לבטלם; הדברים שאינם ברשותנו חלשים הם ומשועבדים, ניתנים למניעה ובידי זרים. זכור אפוא: כשתחשוב את המשועבד מטבע ברייתו לחופשי ושאינו שלך לשלך, תיכשל, תאבל, תופרע, תאשים א-להים ואדם. אבל אם תחשוב רק את שלך לשלך, ואת שאינו שלך - לאינו שלך, כפי שהנהו, איש לא יאלצך לעולם ואיש לא יעכב בעדך; לא תאשים שום איש, לא תוכיח שום איש, לא תעשה מאומה בעל כורחך; איש לא יזיק לך, לא יהיה לך שונא, ואינך נמצא מפסיד דבר.

אם כן, אם אתה שואף למטרה זו, דע שאי אפשר לשאוף אליה אגב אורח, אלא צריך אתה לוותר על כמה עניינים לגמרי ולדחות אחרים לפי שעה. אבל אם תחפוץ גם בהם, גם בעושר ושררה, יש לחשוש שלא תשיג אפילו את אלה, מפני שאתה שואף לקודמים. מכל מקום תפסיד את אלה, שמהם בלבד יוצאת החירות והאושר.

ובכן, בכל מראית-עין מרגיזה השתדל לומר: אינך אלא מראית-עין, ולאוו דווקא מה שנראה שהנך. אחר-כך תבחון ותנסה אותה לפי הכללים הקבועים לך, בראש ובעיקר, אם ברשותך היא או אינה ברשותך. ואם אינה ברשותך, תהא תשובתך - אין היא נוגעת בי.

וכן ח. אל תבקש שכל הקורה יקרה לפי רצונך, אלא הווה רוצה במה שקורה כמו שהוא, ואז תהיה מאושר.

ובתנ"ך:

איוב א כא: "ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך".

וכן ויקרא י: "1 ויקחו בני-אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם. 2 ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה. 3 ויאמר משה אל-אהרן הוא אשר-דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש ועל-פני כל-העם אכבד וידם אהרן".

ו. אל תתהלל במידותיהם של אחרים. לו סוס התהלל ואמר "יפה אני", אפשר היה לשאת את הדבר. אבל אתה, כשתתהלל ותאמר, "יש לי סוס יפה", תדע שתתהלל במעלה טובה של הסוס. ומה באמת שלך? השימוש בכוח המדמה. לכן, אם בשימוש בכוח המדמה תהיה בהתאמה לטבע, בזאת תתהלל, כי אז במעלה טובה משלך תתהלל.

ובתנ"ך:

ירמיהו ט כב-כג: "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'"

י. בכל מה שפוגע בך, זכור שעליך לפנות אל עצמך ולחקור, מה כוחך לטפל בו. אם תראה איש יפה או אישה יפה, תמצא שהכוח לעמוד בהם הוא ההתאפקות. אם תעמוד בפני סבל תמצא את ההתבגרות. אם ילעגו לך, תמצא את הסבלנות. ואם תתרגל ככה, הופעות החיים לא יסחפוך.

וגם בברית החדשה, במקור זה כמו במקומות רבים אחרים, ואכן הנוצרים הרבו להביא מדבריו של אפיקטטוס:

השנייה לקורינטים4 כִּי אִם־נֵרָאֶה בְכָל־דָּבָר כִּמְשָׁרֲתֵי אֱלֹהִים בְּסַבְלָנוּת רַבָּה בְּלַחַץ וּבְצָרוֹת וּבִמְצוּקוֹת׃ 5 בְּמַכּוֹת וּבְמוֹסְרוֹת וּבִמְהוּמוֹת בִּתְלָאוֹת בִּשְׁקִידוֹת וּבְצוֹמוֹת׃ 6 בְּטָהֳרָה וּבְדַעַת וּבְאֹרֶךְ רוּחַ וּבְחֶסֶד וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְאַהֲבָה לֹא צְבוּעָה׃ 7 בִּדְבַר הָאֱמֶת וּבִגְבוּרַת אֱלֹהִים בִּכְלִי נֶשֶׁק הַצְּדָקָה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל׃ 8 בְּכָבוֹד וּבְקָלוֹן בְּשֵׁם־רַע וּבְשֵׁם־טוֹב כְּמַתְעִים וְנֶאֱמָנִים׃ 9 כְּאֵינָם יְדוּעִים וְגַם־יְדוּעִים כְּמֵתִים וְהִנְנוּ חַיִּים כִּמְיֻסָּרִים וְלֹא מוּמָתִים׃ 10 כְּנֶעֱצָבִים וּבְכָל־עֵת שְׂמֵחִים כְּרָשִׁים וּמַעֲשִׁירֵי רַבִּים כְּמִי שֶׁאֵין־לָהֶם־מְאוּמָה וְיֵשׁ לָהֶם כֹּל׃

וכן -יב. אם אתה רוצה להתקדם, עזוב מחשבות כעין אלו: "אם אזניח את עסקי, לא תהיה לי פרנסה". "אם לא אוכיח את העבד, יתקלקל". כי טוב למות ברעב בלי סבל ובלי פחד, מלחיות בשובע ובחרדה. וטוב שיהיה העבד רע משתהייה אתה אומלל.

ובכן תתחיל מן העניינים הקטנים. נשפך קצת שמן, נגנב קצת יין, אמור במחיר זה נקנה יישוב הדעת. חינם אין להרוויח כלום. ואם תקרא לעבד, הבא בחשבון שלא ישמע או אפילו אם ישמע, שמא לא יעשה את רצונך. אבל לא ייתכן, שבו יהיה תלוי, אם אתה תופרע או לא.

ובמתי 6 34:"לכן אל-תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לו ודיה לצרה בשעתה".

ואף שיקספיר, שאמר: "כל העולם במה וכולנו שחקנים" מבושר כאן:

יז. זכור שהנך שחקן במחזה מן הסוג שבחר בו מחבר. אם יבחר מחזה קצר - בקצר; אם ארוך - בארוך. אם ירצה כי תשחק כקבצן, תציג גם את זה בהתאם לטיבו, והוא הדין אם חיגר, או שליט, או סתם אדם. עניינך הוא לשחק את תפקידך יפה; אך לבחור בתפקיד, הוא עניינו של אחר.

וכן הלאה...

ניתן לומר על כך בכלליות, אם נבין מלך גם כבשר ודם וגם כמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

קהלת ח ד: "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה".

ועוד - קהלת ו י: "מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-20.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2817_1