1. פירשנו שהשליחים ידעו שאליהו הוא שפגש אותם בדרך, אך לא ציינו את שמו כדי שלא לפגוע בכבודו של המלך. בדומה לכך פירש הרב אלחנן סמט: " "הם מיתממים, ומופיעים לפני המלך כמי שאינם מכירים את אליהו. הם מיהרו לשוב, כביכול, מפני שאין עוד צורך להרחיק עד עקרון. הרי יש בידם תשובה לשאלת המלך אם אחיה מחולי זה - מות תמות, ומה אכפת לו למלך אם תשובה זו ניתנת על-ידי איש אלהים מקומי ולא על-ידי מגיד עתידות פלשתי? אמנם אליהו הנביא דרש ממלאכי אחזיה לבצע את שליחותו, אך הם לא נדרשו על ידו למסור את נפשם על כך ולהסתכן לשווא. בתבונתם השכילו הללו למסור את דבר ה' למלכם בלא לעורר עליהם את זעמו..." " (הרב אלחנן סמט, "פרקי אליהו", חלק "אחזיה" ד, עמ' 426) .

שליחי אחזיה קיימו שני פסוקים בספר משלי:

• (משלי יג יז): "מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע, וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא"- הם נמנעו מלקיים שליחות של רשע, וריפאו את שליחותם כך שלא תפגע בנאמנותם לה' או למלך ( פירוט );
• (משלי כד כא): "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב"- יראת ה' קודמת ליראת המלך, אך גם כשמקיימים את מצוות ה' יש להשתדל שלא לפגוע במלך ( פירוט ).

2. ויש שפירשו, שהשליחים כלל לא ידעו שמדובר באליהו: " "ואפשר, כי אלו האנשים שלח מלך ישראל לא היו אז בשומרון כשהיה אליהו רגיל שם, וזמן רב היה לאליהו שלא היה בשומרון מפני איזבל שאמרה להרגו..." " (רד"ק) .

• אולם, " "אף אם לא ראוהו מעודם, ודאי שמעו את שמעו ויכלו לזהותו על-פי עצמת הופעתו ועל-פי אותם סימנים מובהקים שידעו לתארו בהם לפני אחזיה" " (הרב אלחנן סמט, שם) .