קטגוריה:ישעיהו נד ד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד
המהדורה המנוקדת: אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד.
פרשני המקרא
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וחרפת אלמנותיך" - החרפה שהיה לך מאז שהיית מבלי מלך כאלמנה מבלי בעל החרפה ההיא לא תזכרי עוד כי לא תהיה עוד מבלי מלך להזכיר על ידו את הראשונות
"כי בושת עלומיך תשכחי" - כי הבושת שהיה לך בימי נעוריך כאשר היית גולה ומטולטלת הבושה הזאת תשכחי כי לא יקרה לך עוד כזאת להזכר על ידה הראשונות
"ואל תכלמי" - להרים ראש ולהראות גדולה בחושבך פן תגלה שוב
"כי לא תחפירי" - כי היה מובטחת שלא תחפירי עוד ללכת גולה
"אל תיראי" - אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר הגליות שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות כי לא תבושי עוד לעולם להיות משועבדת ונכנעת אל העכו"ם
מצודת ציון
"תחפירי" - ענין בושה וכלימה כמו וחפרה הלבנה (לעיל כד)
"עלומיך" - נעוריך וכן הקצרת ימי עלומיו (תהלים פט)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"אל תיראי", הכתובים (ד'. ה' ו'. ז'. ח'.) מגבילים בחלוקה בעלי שני איברים, ולמען תראה איך רוח האלהים אשר בפי המליץ שמר המלות בדקדוק אסדר לפניך שתי ההגבלות מלה במלה:
- (א) אל תראי. - אל תכלמי.
- (א) בל תירא בעצמה פן תחטא. ובל תכלם מאחרים פן תגלה שנית:
- (ב) כי לא תבושי. - כי לא תחפירי.
- (ב) בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי חרפה וחפר אחת הם, חרפה גדולה מכלמה, ועל המחרף יאמר מחרף והמתחרף המקבל החרפה יאמר חפר, שכולל עוד הכונה שחופר פנים מרוב הבושה:
- (ג) כי בשת. - וחרפת.
- (ג) מבואר:
- (ד) עלומיך. - אלמנותיך.
- (ד) עלומים הם ימי הנעורים (עיין לעיל ז' י"ד). אלמנה אחרי עזבה בעלה:
- (ה) תשכחי. - לא תזכרי. (נתהפכו הדלתות).
- (ה) מבואר בפרושי, (וע"ל י"ז יו"ד):
- (ו) כי בעליך. - גאלך.
- (ו) נגד אלמנה יצדק בועליך. נגד מאוסה יצדק גואלך (ע"ל ל"ה יו"ד):
- (ז) עשיך. - קדוש ישראל.
- (ז) לא יעזוב אותה. מפני שהוא עושיה, ולא תמאס היא ע"י עונותיה, יען שהוא קדוש ישראל ע"י מעשיה, עי' גדר שם זה (ה' ט"ז):
- (ח) ה' צבאות. - אלהי כל הארץ.
- (ח) שיושיע לה כי הוא אלהי צבאות מושל בכל, ושהיא לא תחטא כי יקרא אלהי כל הארץ והכל יכירו אלהותו:
- (ט) שמו. - יקרא.
- (ט) שם ה' צבאות הוא שמו מעולם, ואלהי כל הארץ יקרא אז מחדש:
- (י) כאשה עזובה ועצובת רוח. - ואשת נעורים כי תמאס.
- (י) מבואר היטב לפי באורי:
- (יא) קראך. - אמר.
- (יא) שם עזובה קרא אותה בפרהסיא, כי מזה ידעו הכל, אבל המיאוס לא נודע לכל רק ה' אמר כן לעצמו:
- (יב) ה'. - אלהיך.
- (יב) שם ה' נקרא מצד שהוא בורא עולם. ושם אלהיך בעת שהוא בעל ישראל ושוכן אתם כנ"ל (א' ד') ובכ"מ, והדבר מובן:
- (יג) ברגע קטן. - בשצף קצף.
- (יג) על העזיבה היא רבותא שהי' לרגע, ועל קצף המאוס, הרבותא שהיה בשצף ומעט קצף:
- (יד) עזבתיך. - הסתרתי פני.
- (יד) הבדלם מבואר היטב לפי באורי, המסתיר פנים לא עזב עדיין:
- (טו) וברחמים גדולים. - ובחסד עולם.
- (טו) בארתי הבדלם בפרושי:
- (טז) אקבצך. - רחמתיך:
- (טז) אחר שעזבה ונתפזרה בגולה צריכה קיבוץ וטרם שעזבה רק מאס לא הוצרכה קיבוץ רק רחמים ואהבה:
ראו גם
ויקי על הפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ישעיהו נד ד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.