לדלג לתוכן

מ"ג ישעיהו נד ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג ישעיהו · נד · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תִּֽירְאִי֙ כִּֽי־לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

לָא תִדְחֲלִין אֲרֵי לָא תִבְהֲתִין וְלָא תִתְכַּנְעִין אֲרֵי לָא תִתְכַּלְמִין אֲרֵי בַהֲתַת עוּלֵמוּתִיך תִּתְנְשִׁין וְחִיסוּדֵי אַרְמְלוּתִיךְ לָא תִדְכְּרִין עוֹד:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עלומיך" - נעוריך

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"תחפירי" - ענין בושה וכלימה כמו וחפרה הלבנה (לעיל כד)

"עלומיך" - נעוריך וכן הקצרת ימי עלומיו (תהלים פט

מצודת דוד

"וחרפת אלמנותיך" - החרפה שהיה לך מאז שהיית מבלי מלך כאלמנה מבלי בעל החרפה ההיא לא תזכרי עוד כי לא תהיה עוד מבלי מלך להזכיר על ידו את הראשונות

"כי בושת עלומיך תשכחי" - כי הבושת שהיה לך בימי נעוריך כאשר היית גולה ומטולטלת הבושה הזאת תשכחי כי לא יקרה לך עוד כזאת להזכר על ידה הראשונות

"ואל תכלמי" - להרים ראש ולהראות גדולה בחושבך פן תגלה שוב

"כי לא תחפירי" - כי היה מובטחת שלא תחפירי עוד ללכת גולה

"אל תיראי" - אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר הגליות שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות כי לא תבושי עוד לעולם להיות משועבדת ונכנעת אל העכו"ם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל תיראי", ההבדל בין בושה וכלמה הוא, שבושה הוא המתבייש מעצמו, וכלמה הוא המקבל הכלמה מאחרים, ודלתות הכתוב מגבילים, "אל תיראי כי לא תבושי כי בשת עלומיך תשכחי. ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד", האשה הזאת המליציית שהיא כנסת ישראל, בעת עלומיה בעוד שהיה לה בעל והיא בעוד שישבה על אדמתה, ובעלה ה' צבאות אתה, היה לה בושה מעצמה ע"י רוע מעשיה, כי אז זנתה תחת בעלה ועבדה אלהים אחרים, הגם שלא נכלמה מאחרים, כי גם יתר העמים עבדו אלילים, ע"ז הבטיח הנביא להעקרה הזאת אשר ישובו בניה ובעלה אליה בעתיד, בל תירא פן תבוש ממעשיה הרעים, כי בושת עלומיך תשכחי כי ה' ימחול ויעביר החטאים האלה. אחרי זאת בעת שהיתה אלמנה שהוא אחרי עזבה בעלה ע"י חטאיה אז לא היתה לה בושה ממעשיה כי לא עבדה עוד אלילים, אבל היתה לה כלמה וחרפה מאחרים ע"י שהיתה אלמנה וגולה וסורה, מבטיח לה ה' אל תכלמי עוד מהאומות ע"י גלותך כי לא תחפירי לא תצטרכי להחפיר פניך בטמון בגלות שלא יראוך אדם, כי חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, החרפה שחרפו אותך, ע"י שהיית אלמנה, לא תזכרי (ואמר פה לא תזכרי כי לא יוכלו לשכחו לגמרי אחר שהיה זה מקרוב רק לא יזכרו אותו בפיהם, אבל בושת עלומים זה ישכח גם מלבם כי זה היה בימי קדם):

ביאור המילות

"אל תיראי", הכתובים (ד'. ה' ו'. ז'. ח'.) מגבילים בחלוקה בעלי שני איברים, ולמען תראה איך רוח האלהים אשר בפי המליץ שמר המלות בדקדוק אסדר לפניך שתי ההגבלות מלה במלה:

  • (א) אל תראי. - אל תכלמי.
    • (א) בל תירא בעצמה פן תחטא. ובל תכלם מאחרים פן תגלה שנית:
  • (ב) כי לא תבושי. - כי לא תחפירי.
    • (ב) בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי חרפה וחפר אחת הם, חרפה גדולה מכלמה, ועל המחרף יאמר מחרף והמתחרף המקבל החרפה יאמר חפר, שכולל עוד הכונה שחופר פנים מרוב הבושה:
  • (ג) כי בשת. - וחרפת.
    • (ג) מבואר:
  • (ד) עלומיך. - אלמנותיך.
    • (ד) עלומים הם ימי הנעורים (עיין לעיל ז' י"ד). אלמנה אחרי עזבה בעלה:
  • (ה) תשכחי. - לא תזכרי. (נתהפכו הדלתות).
    • (ה) מבואר בפרושי, (וע"ל י"ז יו"ד):
  • (ו) כי בעליך. - גאלך.
    • (ו) נגד אלמנה יצדק בועליך. נגד מאוסה יצדק גואלך (ע"ל ל"ה יו"ד):
  • (ז) עשיך. - קדוש ישראל.
    • (ז) לא יעזוב אותה. מפני שהוא עושיה, ולא תמאס היא ע"י עונותיה, יען שהוא קדוש ישראל ע"י מעשיה, עי' גדר שם זה (ה' ט"ז):
  • (ח) ה' צבאות. - אלהי כל הארץ.
    • (ח) שיושיע לה כי הוא אלהי צבאות מושל בכל, ושהיא לא תחטא כי יקרא אלהי כל הארץ והכל יכירו אלהותו:
  • (ט) שמו. - יקרא.
    • (ט) שם ה' צבאות הוא שמו מעולם, ואלהי כל הארץ יקרא אז מחדש:
  • (י) כאשה עזובה ועצובת רוח. - ואשת נעורים כי תמאס.
    • (י) מבואר היטב לפי באורי:
  • (יא) קראך. - אמר.
    • (יא) שם עזובה קרא אותה בפרהסיא, כי מזה ידעו הכל, אבל המיאוס לא נודע לכל רק ה' אמר כן לעצמו:
  • (יב) ה'. - אלהיך.
    • (יב) שם ה' נקרא מצד שהוא בורא עולם. ושם אלהיך בעת שהוא בעל ישראל ושוכן אתם כנ"ל (א' ד') ובכ"מ, והדבר מובן:
  • (יג) ברגע קטן. - בשצף קצף.
    • (יג) על העזיבה היא רבותא שהי' לרגע, ועל קצף המאוס, הרבותא שהיה בשצף ומעט קצף:
  • (יד) עזבתיך. - הסתרתי פני.
    • (יד) הבדלם מבואר היטב לפי באורי, המסתיר פנים לא עזב עדיין:
  • (טו) וברחמים גדולים. - ובחסד עולם.
    • (טו) בארתי הבדלם בפרושי:
  • (טז) אקבצך. - רחמתיך:
    • (טז) אחר שעזבה ונתפזרה בגולה צריכה קיבוץ וטרם שעזבה רק מאס לא הוצרכה קיבוץ רק רחמים ואהבה:
 

<< · מ"ג ישעיהו · נד · ד · >>