מלבי"ם על ישעיהו נד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"אל תיראי", ההבדל בין בושה וכלמה הוא, שבושה הוא המתבייש מעצמו, וכלמה הוא המקבל הכלמה מאחרים, ודלתות הכתוב מגבילים, "אל תיראי כי לא תבושי כי בשת עלומיך תשכחי. ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד", האשה הזאת המליציית שהיא כנסת ישראל, בעת עלומיה בעוד שהיה לה בעל והיא בעוד שישבה על אדמתה, ובעלה ה' צבאות אתה, היה לה בושה מעצמה ע"י רוע מעשיה, כי אז זנתה תחת בעלה ועבדה אלהים אחרים, הגם שלא נכלמה מאחרים, כי גם יתר העמים עבדו אלילים, ע"ז הבטיח הנביא להעקרה הזאת אשר ישובו בניה ובעלה אליה בעתיד, בל תירא פן תבוש ממעשיה הרעים, כי בושת עלומיך תשכחי כי ה' ימחול ויעביר החטאים האלה. אחרי זאת בעת שהיתה אלמנה שהוא אחרי עזבה בעלה ע"י חטאיה אז לא היתה לה בושה ממעשיה כי לא עבדה עוד אלילים, אבל היתה לה כלמה וחרפה מאחרים ע"י שהיתה אלמנה וגולה וסורה, מבטיח לה ה' אל תכלמי עוד מהאומות ע"י גלותך כי לא תחפירי לא תצטרכי להחפיר פניך בטמון בגלות שלא יראוך אדם, כי חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, החרפה שחרפו אותך, ע"י שהיית אלמנה, לא תזכרי (ואמר פה לא תזכרי כי לא יוכלו לשכחו לגמרי אחר שהיה זה מקרוב רק לא יזכרו אותו בפיהם, אבל בושת עלומים זה ישכח גם מלבם כי זה היה בימי קדם):

ביאור המילות

"אל תיראי", הכתובים (ד'. ה' ו'. ז'. ח'.) מגבילים בחלוקה בעלי שני איברים, ולמען תראה איך רוח האלהים אשר בפי המליץ שמר המלות בדקדוק אסדר לפניך שתי ההגבלות מלה במלה:

  • (א) אל תראי. - אל תכלמי.
    • (א) בל תירא בעצמה פן תחטא. ובל תכלם מאחרים פן תגלה שנית:
  • (ב) כי לא תבושי. - כי לא תחפירי.
    • (ב) בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי חרפה וחפר אחת הם, חרפה גדולה מכלמה, ועל המחרף יאמר מחרף והמתחרף המקבל החרפה יאמר חפר, שכולל עוד הכונה שחופר פנים מרוב הבושה:
  • (ג) כי בשת. - וחרפת.
    • (ג) מבואר:
  • (ד) עלומיך. - אלמנותיך.
    • (ד) עלומים הם ימי הנעורים (עיין לעיל ז' י"ד). אלמנה אחרי עזבה בעלה:
  • (ה) תשכחי. - לא תזכרי. (נתהפכו הדלתות).
    • (ה) מבואר בפרושי, (וע"ל י"ז יו"ד):
  • (ו) כי בעליך. - גאלך.
    • (ו) נגד אלמנה יצדק בועליך. נגד מאוסה יצדק גואלך (ע"ל ל"ה יו"ד):
  • (ז) עשיך. - קדוש ישראל.
    • (ז) לא יעזוב אותה. מפני שהוא עושיה, ולא תמאס היא ע"י עונותיה, יען שהוא קדוש ישראל ע"י מעשיה, עי' גדר שם זה (ה' ט"ז):
  • (ח) ה' צבאות. - אלהי כל הארץ.
    • (ח) שיושיע לה כי הוא אלהי צבאות מושל בכל, ושהיא לא תחטא כי יקרא אלהי כל הארץ והכל יכירו אלהותו:
  • (ט) שמו. - יקרא.
    • (ט) שם ה' צבאות הוא שמו מעולם, ואלהי כל הארץ יקרא אז מחדש:
  • (י) כאשה עזובה ועצובת רוח. - ואשת נעורים כי תמאס.
    • (י) מבואר היטב לפי באורי:
  • (יא) קראך. - אמר.
    • (יא) שם עזובה קרא אותה בפרהסיא, כי מזה ידעו הכל, אבל המיאוס לא נודע לכל רק ה' אמר כן לעצמו:
  • (יב) ה'. - אלהיך.
    • (יב) שם ה' נקרא מצד שהוא בורא עולם. ושם אלהיך בעת שהוא בעל ישראל ושוכן אתם כנ"ל (א' ד') ובכ"מ, והדבר מובן:
  • (יג) ברגע קטן. - בשצף קצף.
    • (יג) על העזיבה היא רבותא שהי' לרגע, ועל קצף המאוס, הרבותא שהיה בשצף ומעט קצף:
  • (יד) עזבתיך. - הסתרתי פני.
    • (יד) הבדלם מבואר היטב לפי באורי, המסתיר פנים לא עזב עדיין:
  • (טו) וברחמים גדולים. - ובחסד עולם.
    • (טו) בארתי הבדלם בפרושי:
  • (טז) אקבצך. - רחמתיך:
    • (טז) אחר שעזבה ונתפזרה בגולה צריכה קיבוץ וטרם שעזבה רק מאס לא הוצרכה קיבוץ רק רחמים ואהבה:

 

<< · מלבי"ם על ישעיהו · נד ד · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.