קטגוריה:ויקרא כא ג

מפרשי רש"י

[ה] לרבות הארוסה. בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף ס.). דלא תימא "אשר לא היתה לאיש" כתיב, דמשמע לשון הויה, שלא היה לה הויה לאיש, ומשמע אפילו קדושין, לכך כתיב "הקרובה" לרבות הארוסה. ואם תאמר, ולא לכתוב "אשר לא היתה לאיש", דהשתא לא צריך למכתב "הקרובה", דמהיכי תיתי למעט ארוסה, דהא בתולה היא, דזה לא קשיא, דאי לאו "אשר לא היתה לאיש" הוה אמינא אפילו מוכת עץ נמי לא יטמא לה, דהא לאו בתולה היא, וכתיב "כי אם לאחותו הבתולה", לכך כתיב "אשר לא היתה לאיש" דהווייתה על [ידי] איש, לאפוקי מוכת עץ שאין הווייתה על ידי איש. ואי כתב 'כי אם לאחותו הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש', הוה אמינא "אשר לא היתה לאיש" על ידי קדושין, אבל אנוסה ומפותה לא, שהרי לא היתה גם כן לאיש, דמשמע שלא נתקדשה, לכך כתיב "הבתולה" למעט אנוסה ומפותה (יבמות דף ס.):

ואם תאמר, תינח ד"קרובה" דגבי אחותו בא לרבות ארוסה, אבל "הקרוב אליו" אצל שארו (פסוק ב) למה, כבר למדנו מזה (תו"כ שם) "הקרוב אליו" למעט הארוסה, שלא יטמא לאשתו ארוסה. ואם תאמר, ומאי שנא דגבי אשתו אתא "הקרוב אליו" למעט את ארוסה, ואילו גבי אחותו אתא "הקרובה אליו" לרבות את הארוסה, ואין זה קשיא, ד"שארו" היא אשתו - משמע אפילו ארוסה, ולכך אי לאו "קרובה" הוה אמינא כל שהיא אשתו נקרא "שארו", דמנא לן לומר דנעשה אשתו על ידי נשואין, לכך אתא "הקרובה" לומר לך שקרובה אליו לגמרי. אבל גבי אחותו, מהיכי תיתי ארוסה, דהא "לא היתה לאיש" כתיב, וארוסה נמי היתה לאיש, ולמה לי למכתב "הקרובה אליו", אלא לכך קרא אתא לומר אם היא קרובה בלבד, אף על גב שנתקדשה לאיש אחר, כיון דקרובה היא - יטמא לה:

[ו] אשר לא היתה לאיש למשכב. כלומר, השתא דאמרינן 'לרבות הארוסה', אם כן הא דכתיב "אשר לא היתה לאיש" צריך לומר שלא היתה לאיש למשכב, ולא לקדושין כמשמעות לשון "אשר לא היתה לאיש" (כ"ה ברא"ם):

[ז] לה יטמא מצוה ליטמא. בתורת כהנים. דאם לא כן, "לה יטמא" למה לי, דהא כבר כתיב (פסוק ב) "כי אם לשארו הקרובה אליו לאמו ולאביו":