אחת הקללות הנוראות המופיעות בפרשת כי תבוא היא:

(דברים כח כא): "יַדְבֵּק ה' בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"

על-פי הפשט, זו כמובן קללה: אם עם ישראל לא יקיים את התורה, ה' ישלח בו מגפה מידבקת של דבר, והמגפה תכלה אותו.

אולם, חכמי ישראל ניסו למצוא בכל קללה את הצד החיובי, וכן פירשו גם בקללה הזו:

דבק = נצמד ללא חציצות ;   דבר = מלשון דיבור;   ידבק ה' בך את הדבר = תהיה דבקות גדולה בינך לבין ה', בזכות הדיבור שלך. הדברים שאדם אומר בפיו משפיעים באופן משמעותי על מצבו הרוחני: אדם שמשתמש בפיו כדי לדבר דברים רעים, דברי לשון הרע וליצנות, מרחיק את עצמו מה'; אך אדם שמשתמש בפיו כדי לדבר דברים טובים, דברי תורה תפילה ואמונה, מקרב את עצמו אל ה' וזוכה לדבוק בו.

אדמה = משל לחומריות;   עד כלותו אותך מעל האדמה = עד שתהיה כל-כך דבק בה', שתתנתק ותתעלה לגמרי מעל החומריות.

" "אם יזכה לקדש דיבורי פיו, ולדבר תמיד אל ה' יתברך דיבורי תורה ותפילה ויראת שמים, אזי... יזכה לדביקות גדולה בה' יתברך על-ידי הדיבור... עד שתזכה לכלות הנפש, ותצא לגמרי מחיזו דהאי עלמא ומכל גשמיות הבריאה, ותזכה להיכלל בו יתברך באמת, כי הדיבור יש לו כוח עצום להדביק את האדם בקדושה או בההיפוך, וכל הברכות, וכן כל הקללות, תלויות רק בכוח הדיבור..." " (תוך הנחל, ליל שבת קודש פרשת כי תבוא ה'תנש"א) .

באחד הפרקים הקודמים נאמר, (דברים כג ו): "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ": כשה' אוהב את עם ישראל, הוא הופך את כל הקללות לברכות ( פירוט ); יהי רצון שנזכה לאהבת ה', ושיהפוך לנו לברכה גם את הקללה שבפסוקנו - "ידבק ה' בך את הדבר".

ובאמת במגפת הדבר הנוראה שהתחוללה באירופה בעבר היהודים, שומרי הדבר והדיבור, כמעט שלא נפגעו.

-- hagai hoffer, 2010-08-30 06:57:23